משפטו של סוקרטס / א. פ. סטון

משפטו של סוקרטס / א. פ. סטון
ספרי עליית הגג
340 עמודים
מאנגלית: שמעון בוזגלו

זה לא עוד ספר על סוקרטס. זה ניסיון רציני, יסודי ולעיתים גם קצת עקשני להבין מה באמת קרה שם, באתונה של שנת 399 לפני הספירה, כשהפילוסוף הזקן נידון למוות באשמת כפירה באלים והשחתת הנוער. איי. אף. סטון, שהיה עיתונאי אמריקאי מפורסם, לקח את הנושא הזה ברצינות כל כך גדולה עד שבגיל שבעים החל ללמוד יוונית עתיקה, רק כדי שיוכל לקרוא בעצמו את הדיאלוגים של אפלטון ואת המקורות האחרים מהתקופה.

הספר נכתב מתוך תשוקה אמיתית לחקר האמת, אבל לא תמיד קל לעקוב אחריו. סטון משלב בתוך הסיפור על המשפט הרבה מאוד רקע היסטורי, התרחשויות פוליטיות, דמויות שוליים וטקסטים קלאסיים. לפעמים זה מרתק. לפעמים זה עמוס מדי. הקורא יכול בקלות ללכת לאיבוד בין הסברים על דיני אתונה, פילוסופיות יווניות ומאבקים בין הדמוקרטים לאוליגרכים.

ובכל זאת, יש בספר הזה משהו ייחודי. סטון לא מקבל את הגרסה המוכרת של סוקרטס כקורבן תמים של שלטון פחד. הוא טוען שסוקרטס לא היה מנותק מהפוליטיקה, אלא דווקא אדם עם קשרים לחוגים רדיקליים שהתנגדו לדמוקרטיה. הוא מזכיר ששלושה זעזועים פוליטיים קשים פקדו את אתונה לפני המשפט, ושדווקא בהם טמון ההסבר למה ההאשמות נגדו עלו דווקא אז. בעיניו, המשפט היה יותר ממשפט אישי. הוא היה ניסיון של החברה האתונאית להגדיר את עצמה מחדש.

סטון שואל שאלות טובות. מה זה בעצם "השחתת הנוער"? למה סוקרטס הואשם בזה דווקא כשהיה כבר בן שבעים? למה בחר לא לברוח כשניתנה לו ההזדמנות? והאם בכלל אפשר להפריד בין פילוסופיה לפוליטיקה, בין מחשבה חופשית לבין אחריות אזרחית?

הספר לא מתאים לכל אחד. הוא דורש סבלנות, סקרנות, ורצון לחפור לעומק. אין פה עלילה דרמטית שמתגלגלת קדימה, אלא חקירה רצינית שמסתעפת לכל מיני כיוונים. לפעמים מתסכל, לפעמים מספק מאוד.

אני באופן אישי מצאתי בו הרבה ערך, גם אם לא קראתי כל עמוד ברצף. זה לא ספר קל, אבל הוא כן מעניין. הוא מציע דרך אחרת להסתכל על דמות שהתרגלנו להעריץ כמעט בעיניים עצומות, ומזכיר לנו שלפעמים גם הפילוסופים הכי גדולים חיו בתוך עולם סבוך ולא מושלם. בדיוק כמו שלנו.