לונג איילנד / קולם טויבין

לונג איילנד / קולם טויבין
הוצאת שוקן
259 עמודים
תרגום: עדינה קפלן

התחלתי לקרוא את הספר הזה בלי שקראתי קודם את "ברוקלין", הספר הקודם של טויבין. ידעתי משהו כללי על הסיפור, על בחורה אירית שעוברת לאמריקה, אבל לא הכרתי את הפרטים. מה שמפתיע זה שגם בלי הרקע הזה, הצלחתי להיכנס לסיפור בקלות. טויבין יודע לבנות דמויות בהדרגה, ואפילו מי שפוגש את אייליש בפעם הראשונה מרגיש די מהר שהוא מבין את עולמה.

הסיפור מתרחש בלונג איילנד. אייליש, בשנות הארבעים לחייה, חיה עם בעלה טוני ושני ילדיהם. הם מתגוררים בתוך קומפלקס משפחתי סגור שמאוכלס בעיקר בקרובים האיטלקים של טוני. אייליש היא האירית היחידה בסביבה, ומתנהלת בשולי הדינמיקה המשפחתית, שלמדה להסתדר איתה אבל לא באמת להרגיש שייכת אליה. המקום פועל לפי חוקים לא מדוברים של נאמנות שבטית, שמרנות, וסולידריות כפויה.

השגרה הזו מתערערת כשגבר זר דופק בדלת ומודיע לה שטוני בגד בה והכניס את אשתו של אותו גבר להיריון. הוא מוסר לה שבעת הלידה בכוונתו להניח את התינוק על מפתן ביתה, ולנתק מגע. אייליש, למרות הפגיעה, מוכנה לסלוח לבעלה, אבל מתנגדת בנחרצות לגדל ילד שאינו שלה. כשהיא מגלה שהמשפחה כבר החליטה בשמה לאמץ את הילד ולהכניסו למתחם, היא מחליטה לקחת צעד אחורה ולנסוע לביקור ממושך באירלנד, לרגל יום הולדתה השמונים של אמה.

אייליש לא בטוחה אם מדובר בביקור זמני או בתחילתו של שינוי חיים. כשברקע ההכנות לחגיגה, היא פוגשת מחדש את ג'ים פארל, אהובה לשעבר מהעיירה אניסקורתי, שמעולם לא ידע שהייתה נשואה. ג'ים עצמו מאורס, אך מוכן לנטוש הכל למענה. המפגש המחודש הזה מעורר מחדש שאלות ישנות שלא נסגרו, ומאלץ את אייליש לבחור בין שתי גרסאות של עצמה: זו שהייתה יכולה להיות, וזו שכבר הפכה להיות.

טויבין מצייר את אייליש כדמות שתמיד נמצאת בשוליים. גם בארצות הברית וגם באירלנד היא לעולם לא נטמעת לגמרי. תמיד קצת זרה, תמיד מישהי שהמבט שלה בא מבחוץ. הוא כותב על מהגרים, על אנשים שתלויים בין תרבויות, בין זיכרונות למה שקיים עכשיו, ומצליח להראות את המורכבות הזו בלי להכביד עליה.

הסגנון שלו מדויק ומאופק, לפעמים אפילו מדי. יש תחושת איטיות מסוימת שלא תמיד משרתת את העלילה. חלק מהדמויות כתובות היטב, בעיקר טוני וננסי, ארוסתו של ג'ים, שמצליחה להחזיק לבדה בית עם שלושה ילדים ולהילחם על חייה. לעומת זאת, דמותו של ג'ים מרגישה פחות אמינה. הוא משנה את עמדותיו במהירות, והמהפכים הרגשיים שהוא עובר לא תמיד משכנעים.

זה ספר מעניין, רגשי, אבל לא פסגה ספרותית. אפשר לקרוא אותו בלי להכיר את "ברוקלין", והעלילה עומדת היטב בפני עצמה. יש בו רגעים של התבוננות חדה, של שבר אישי ושל החלטות שנעשות מתוך עייפות, מתוך בדידות, מתוך ניסיון לשמור על איזון. יחד עם זאת, התחושה היא שהספר יכול היה ללכת עמוק יותר, ללטש את הדמויות המרכזיות, ולהעניק יותר בשר למערכות היחסים שנפרשות בו.

ובכל זאת, מדובר ברומן ששואל שאלות רלוונטיות לכל אחד. על בגידה ואמון, על בחירה בחיים למרות הכאב, על התנגשות בין מה שרצינו למה שקרה בפועל. גם אם הוא לא מושלם, הוא מצליח לעורר מחשבה ולהשאיר הדהוד אחריו.