השקרן הקטן / מיץ' אלבום

השקרן הקטן / מיץ' אלבום
הוצאת מטר
302 עמודים
מאנגלית: עידית שורר

קשה להתעלם מהכריכה מושכת תשומת הלב של ספר זה שמעבירה היטב את האוירה בו ואת הלך הרוח שלו.
בעולם שבו הכריכות קורצות לך ויש להן משמעות זו בהחלט אחת שאי אפשר להתעלם ממנה.

עכשיו בואו נדבר על התוכן של הספר.
מיץ' אלבום בוחר הפעם לספר סיפור על תקופה חשוכה מאוד, אבל עושה את זה בדרך לא שגרתית. "השקרן הקטן" מתרחש בסלוניקי שביוון, עיר שהייתה פעם מרכז יהודי תוסס, ושהנאצים חיסלו כמעט כל זכר ממנו. אלבום לא מספר את הסיפור הזה דרך תיעוד היסטורי, אלא דרך עיניו של ילד אחד, ניקו, ילד בן אחת עשרה שכל עולמו סובב סביב ערך אחד – אמת.

ניקו מאמין שאסור לשקר, כי ככה לימד אותו סבא שלו. כשהנאצים פולשים לעיר, המשפחה שלו נלקחת לגטו בלעדיו, והוא מוצא את עצמו לבד בבית. שם מוצא אותו קצין גרמני בשם אודו גראף, שמזהה את התום שלו ומחליט להשתמש בו. הוא מציע לו עסקה: אם תשכנע את היהודים לעלות לרכבות "למקום בטוח", תוכל להציל את המשפחה שלך. ניקו, בתמימותו, משתף פעולה. הוא עומד על הרציף, מדבר אל האנשים, משדר ביטחון. הוא באמת מאמין שהוא עוזר להם.

אבל כשהרכבת האחרונה מגיעה, והוא רואה את המשפחה שלו נדחפת פנימה, המציאות מכה בו. הוא מבין ששיקר מבלי שהתכוון, ושבמו פיו שלח אנשים למותם. מאותו רגע הוא מחליט שלא יגיד עוד אמת. השקר, שבעבר נחשב עבורו לטאבו מוחלט, הופך לכלי הישרדות. ניקו מחליף שמות, זהויות, מקומות. הוא בורח גם מהנאצים וגם מעצמו.

במקביל, הסיפור עוקב אחרי סבסטיאן, אחיו הגדול של ניקו, שנשלח לאושוויץ ומנסה לשרוד בתנאים בלתי אנושיים. גם פאני, חברה מהעיר, מופיעה שוב ושוב – פעם אחת כילדה שנזרקה מהרכבת כדי להינצל, ופעם כאישה שמנסה לבנות חיים חדשים. ואילו גראף, הקצין הנאצי, ממשיך לחיות בזהות בדויה, כשהעבר רודף אותו מכל כיוון.

אבל הדמות הכי מיוחדת בספר היא לא אחת הדמויות שפועלות בו, אלא מי שמספרת אותו – האמת. אלבום נותן לאמת קול. היא זו שמובילה את הקורא בתוך הסיפור, מציגה את עצמה לא רק כעובדה אלא ככוח, כמשהו שיכול להירמס, להתעקם, לחזור.

הספר עוסק בפער שבין כוונות טובות לתוצאות הרסניות, באשמה שמלווה חיים שלמים, ובשאלה מה קורה כשערכים מתנפצים אל מול המציאות. האם מותר לשקר כדי לשרוד? האם אפשר לכפר על שקר שנעשה מתוך תום לב?

זה ספר שכתוב בפשטות אבל חודר עמוק. הוא לא רק מספר סיפור אלא גורם לחשוב. הוא נוגע בשואה בלי להפוך אותה לרקע בלבד, אלא כמשהו חי, פרטי, מצרב. וזה מה שעושה אותו מיוחד. גם אחרי שמסיימים לקרוא, הסיפור נשאר.

מומלץ.