מחמוד או ההצפה / אנטואן ווטרס

מחמוד או ההצפה / אנטואן ווטרס
ספרית פועלים
164 עמודים
מצרפתית: רחל ליברמן

אני מודה שאני מאוד אוהב ספרות בסגנון פרוזה לירית, זו ספרות לא קלה לקריאה אבל האתגר בה, בשפה, במקצב של הספר, בסגנון מאוד מושך אותי.
הוא דורש בעיני מיומנות רבה מאוד ומעט סופרים כותבים פרוזה לירית בצורה טובה ומשכנעת.
ספר נוסף שאהבתי בסגנון היה "הכל אודות ליהמן" של סטפנו מאסיני ומעניין ששניהם מתייחסים בסיפור לעליה ונפילה בין אם זו עליה ונפילה כלכלית כמו בהכל אודות ליהמן ובין אם זה בעלייתו ונפילתו של משטר כמו בספר של ווטרס.

בחירה בסגנון כתיבה כזה אינו מקרי, הוא משרת את הנראטיב שהמשורר או הסופר רוצה להעביר.

השפה הפיוטית מאפשרת לגשת לנושאים כבדים בדרך עדינה יותר. במקום לתאר את הזוועות בפירוט, ווטרס משתמש בדימויים כמו ההצפה שמסמלת איך העם הסורי "נטבע" תחת המשטר. הקצב האיטי והחזרות יוצרים אווירה מהורהרת שמאפשרת לקורא לעכל את המידע הקשה בהדרגה
הפרוזה הלירית גם מתאימה לדמות המשורר-המספר. משורר טבעי שהוא יחשוב ויבטא את עצמו בשפה פיוטית, וזה הופך את הסיפור לאמין יותר. השפה הזאת מעניקה למספר דרך להתמודד עם הכאב שלו ולקורא דרך להבין אותו, מבלי שהחוויה תהיה קשה מדי לעיכול

הספר עצמו טראגי מאוד וכתוב באופן רגיש ומספר את סיפורו של העם הסורי הסובל ממשטר מדכא דרך סיפורו של מחמוד אלמאשי, משורר סורי שחי על שפת אגם אל אסד וחי לו לבדו, שט לו באגם, ונזכר בימים הטובים שלו עם משפחתו שאבדה, עם הכפר שהוצף עקב הסכר הענק שהוקם.

מחמוד מספר ונזכר גם בימים הקשים, בימיו בכלא תחת שלטון חאפז אל אסד, שגם שם ביקשו ממנו להצהיר ולכתוב מכתבי תודה לנשיא "האהוב".

מחמוד חי את העבר, חי אותם בכאב, הרבה טוב לא נשאר לו והוא מספר על מה קיוו שסוריה תהפוך להיות ומה השחיתות והשלטון המסואב והאכזר הפך אותה להיות, על האומללות והכאב, האנשים שאבדו ולא יחזרו, הנופים היפים שטבעו בעקבות בניית הסכר.

מעבר לסיפורו הכאוב של מחמוד אנחנו לומדים דרכו על סוריה, דרך עיניו אנחנו חווים את סוריה ואת המתחולל בה.
העם האמין שבאשר המלומד, הרופא שהתחנך באירופה יעשה טוב לסוריה והאכזבה היתה כה רבה.

הסכר בספר ואולי גם במציאות הוא סימבול אכזרי למה שסוריה הפכה להיות.
כמו שהמים הציפו כפרים ושדות כדי ליצור את האגם, כך המשטר הציף את החופף והחיים הטבעיים של העם הסורי.
ההצפה הפיזית הפכה למטאפורה לטראומה הרוחנית.
מה שלכאורה היה אמור להביא חיים חדשים הפך לסמל של מוות וחורבן.

אנטואן ווטרס הוא משורר בלגי והספר החשוב והנהדר הזה זכה בפרס מרגריט דיראס.
הוא בהחלט נותן לנו כאן בישראל הצצה לטרגדיה של העם הסורי ומעורר צביטה בלב.
מומלץ מאוד.