המתמודד / ניר הירשמן־רוב

המתמודד / ניר הירשמן־רוב
הוצאת שתים
176 עמודים

גם אני חשבתי פעם על פוליטיקה. לא באמת לרוץ לכנסת, אבל כן תהיתי איך זה יהיה להיות חלק מהשינוי. להשפיע מבפנים, אולי לתקן משהו קטן. אבל כשמסתכלים מקרוב, מבינים שזה עולם שלא כל אחד בנוי לו. צריך אורך רוח, עור עבה, ולפעמים גם קצת חוסר בושה. קשה להיות אדם טוב ולשרוד שם.

הספר "המתמודד" של ניר הירשמן־רוב עוסק בדיוק בזה. לא ברעיון היפה של פוליטיקה, אלא במה שקורה באמת כשמישהו כמונו נכנס לתוך המערכת הזאת. הגיבור, ערן בלום, נתקע בשירותים של הכנסת רגע לפני שהוא מושבע כחבר כנסת. משם, מהמקום הכי לא נוח שאפשר לדמיין, הוא מספר איך הגיע עד לרגע הזה.

זה לא סיפור מרגש על פוליטיקה. זה סיפור שמראה איך זה באמת נראה. חד, מצחיק לפעמים, כואב לפעמים. המסע שבלום עובר כולל את כל מה שחושבים על מאחורי הקלעים. יש שם אנשים שמחפשים סידור עבודה, עסקנים שמוכנים למכור הכל בשביל תפקיד, עיתונאים שמחכים שתיפול כדי לכתוב עליך, ותחושת חנק מול אנשים שאתה לא סובל אבל חייב לחייך אליהם.

הכתיבה מהירה וישירה, בלי לייפות דברים. משפטים קצרים, שיחות טובות, עין חדה לפרטים הקטנים של הפוליטיקה הקטנה. הירשמן־רוב לא מנסה לרצות את הקורא. הוא כותב כאילו הוא ישב שם, ראה הכל, ונמאס לו. אולי בגלל זה זה עובד כל כך טוב.

אחת הבחירות הכי חכמות בספר היא שהוא מתחיל בשירותים. לא במקרה. כדי לשבת על הכסא בכנסת, אתה קודם עובר דרך הכסא של השירותים. אולי זו גם אמירה על איך נראית הדרך לצמרת בכל מקום שצריך להתחכך בכוח.

ויש גם רגעים שקטים. של כאב. של בדידות. בלום הוא לא צדיק. הוא גם לא איש רע. הוא פשוט בן אדם. והוא הולך לאיבוד בתוך מערכת שכל הזמן בודקת כמה אתה מוכן לוותר כדי להישאר.

זה ספר קצר אבל לא שטחי. מצחיק אבל לא קליל. כתוב בפשטות אבל עם תובנות רציניות. אין כאן אמירה של "הכל רקוב", אבל גם אין תקווה גדולה. הספר פשוט מציב מראה. ובמראה הזאת כל מי שחשב להיכנס לפוליטיקה יראה משהו. לפעמים את עצמו.