ביל מאהר מגלה את אמריקה במאה ה־21 / ביל מאהר

ביל מאהר מגלה את אמריקה במאה ה־21 / ביל מאהר
הוצאת עם עובד
367 עמודים
מאנגלית: יוסי מילוא

אני עוקב אחרי ביל מאהר כבר שנים. מדי פעם אני פותח יוטיוב, שוקע ברצף מונולוגים, ותמיד יוצא עם תחושת אי-נוחות מסוימת – מהסוג הבריא. הוא לא משאיר אותך באמצע. גם כשהוא מעצבן, אתה לא סוגר את הסרטון. כי מאהר אומר את מה שאחרים רק חושבים, וגורם לך לצחוק תוך כדי שאתה שואל את עצמך: "רגע, זה בסדר שצחקתי עכשיו?"

הספר הזה הוא אוסף של קטעים מתוכניותיו הטלוויזיוניות. כלומר, זה מרגיש כמו ערב של בינג' עם מאהר, רק בלי הקהל, בלי ההפרעות, ובלי הסחות דעת. אתה מקבל אותו נטו – משפט אחרי משפט, בלי פילטרים. וזה עובד. מאוד.

אל תחפשו כאן ניתוחים פוליטיים עמוקים או תיאוריה סדורה על המציאות. מאהר הוא אדם עם מוח חד ויכולת נדירה לזהות חוסר היגיון – ולנעוץ בו סיכה.
הוא לא מתאמץ להיות מאוזן, לא מחפש לרצות. הדעה שלו ברורה, והאצבע תמיד על הדופק – או על העצב הכי חשוף.

הוא שונא חרטוטים. דתות, פוליטיקאים, תקינות פוליטית, אמריקאים מתחסדים – כולם מקבלים ממנו בעיטה. הוא לא מתרשם מסמכות ולא רוכש כבוד למה ש"אמורים" לכבד. הוא פשוט יורה מצחיק, עוקצני, ומדויק. יש בספר לא מעט רגעים שאתה עוצר וקורא לחבר: "קח, תקרא את זה. זה בדיוק מה שאנחנו אומרים כבר שנים, רק שהוא אמר את זה יותר טוב."

לא כל הקטעים באותה רמה. חלקם מתיישנים מהר, חלקם תלויים בהקשרים אמריקאים נקודתיים. אבל הקו הכללי חד וברור: מאהר לוקח את התרבות האמריקאית ומפרק אותה לגורמים. בלי כפפות, בלי סלוגנים, בלי צורך לצאת "נאור".

והוא לא נכנס לשום משבצת נוחה. הוא אולי ליברל, אבל שונא את הפוליטיקה של הזהויות. הוא בעד זכויות אדם, אבל נגד הקורבנוּת המקצועית. מצד אחד הוא תוקף דתיים כמו דוקינס עם חוש הומור, מצד שני שוחט את השמאל כאילו גדל בקבוצת וואטסאפ של מתנחלים.
זה לא בלבול זו בהירות. הוא פשוט לא מוכן להקריב את ההיגיון למען אף אידיאולוגיה.

התרגום של יוסי מילוא עושה את העבודה. הקצב נשמר, הבדיחות עוברות, והעברית לא מעבירה את זה לעולם אחר. יש תחושה שאתה עדיין שומע את מאהר מדבר, גם אם זה על הדף.

בשורה התחתונה: זה ספר שאתה לא צריך לקרוא ברצף. הוא עובד מצוין בקטעים קצרים. תיקח אותו לנסיעה, תפיל קטע לפני השינה, תקרא באמצע היום. הוא לא יבנה לך השקפת עולם – אבל הוא יפרק כמה קלישאות. ואם אתה אוהב את מאהר תקבל כאן גרסה מזוקקת, בלי קהל, בלי מסכים, בלי התנצלויות. רק הוא והעוקץ שלו מול כל מה שמעצבן (ובצדק) באמריקה של היום.