אם אתם קוראים את המילים האלה / שלמה קווס, רחלי פלנט־רוזן

אם אתם קוראים את המילים האלה / שלמה קווס, רחלי פלנט־רוזן
הוצאת טובי
271 עמודים

יש לי מנהג, מדי פעם אני פותח את המעטפה של המסמכים שנשארו מאמא שלי שהלכה לעולמה כשהייתי ילד ומתבונן בהם, קורא בהם, מנסה לאחוז בזכרון.
לפעמים גם קורא את הצוואה שלה, את המסמך הזה, המשפטי, עם חותמת רשמית שבה היא רושמת לאן ילך עזבונה ומי יקבל מה ומה היא רוצה שיקרה איתנו, ילדיה.
הזכרון הזה הוא מה שנשאר ממנה , אותם מכתבים שנכתבו לאבא שלי, אותה צוואה שבה היא כתבה כשהיא ידעה שהיא הולכת אל מותה.

להרבה משפחות אין זכרון כזה, לא נשארו מכתבים מהילדים שהלכו לצבא, ולפעמים כל מה שנותר זה להתבונן בטלפון אם נשאר שלם ולהתבונן בתמונות ובהתכתבויות של הבן או הבת שנלחמו, שנרצחו, שנטבחו ולראות מה הוא כתב, אולי לדלות פיסת זכרון, זה כל כך משמעותי, כל מילה, כל פסקה. זה הזכרון.

לפעמים, כמו בספר הזה חיילים וחיילות שיצאו אל הלא נודע השאירו משהו, כתבו משהו, מן מילות פרידה, מן מכתבים צנועים כאילו יודעים שלא בטוח שיחזרו, כי כשאתה יוצא לשדה הקרב מול יריב כה קשה אתה יודע שייתכן שלא תחזור והמילים, הם בעלי עוצמה רבה.
הספר הזה מביא את סיפורם של חלק מהחיילים שהשאירו זכרון כזה והוא מן קיר הנצחה מודפס על נייר לבן כדי שלא רק המשפחה תזכור אלא גם אנחנו. הספר הזה מביא את סיפורם ומתעד את המילים האחרונות שהם כתבו וזאת הצוואה שלהם, זה מה שהם השאירו וזה החותם שלהם.

לא קל לדפדף בספר הזה, לראות את הפנים המאוירות, לראות את המילים שהם כתבו שגורמים לצמרמורת לכל מי שקורא בהם ויש בו רגש אנושי שכן קשה לא לחוש כך.

אפשר גם להתבונן על זה בצורה אחרת, "במותם ציוו לנו את החיים" זו אינה קלישאה אנחנו מצווים לחיות ולהמשיך, לקיים את העם הזה ואת האומה הזו ולתת תקווה לילדינו שיכול להיות כאן טוב יותר.
כמו רבים לפניהם ולצערנו רבים אחריהם יש מחיר למלחמות ולכאב ולחיים במקום כל כך מורכב ומסובך ויש מי שקם בבוקר ולא יודע אם יחזור בערב ואנחנו צריכים להבין שאנחנו כאן בזכותם.

לי נשארו מאמא שלי מכתבים, היא לא הלכה לקרב, היא נלחמה במחלה קשה, זה קרב מסוג שונה אבל היא ידעה מבעוד מואד את גורלה. הם לא.
הספר הזה הוא כמו אלבום זכרון ומעבר לחיילים ולתיעוד זכרם, מילותיהם ומכתביהם בספר הזה משתתפים אנשי רוח, אנשים, סופרים, פוליטיקאים ואמנים שמביאים לנו משהו נוסף, איזה טקסט חשוב ומרגש, איזו קינה, שירה וסיפורים אישיים שנוגעים ישירות לדבר הכי חשוב בספר, המילים האחרונות ומה שהשארנו מאחור עבור מי שיקר לנו.
נשיא המדינה יצחק הרצוג, רוביק רוזנטל, אביתר בנאי, אבי יששכרוב ועוד רבים.

ספר שצריך לקרוא בו שוב אבל אני לא יודע אם יש בי את הכוחות לקרוא בו שוב וכן חשוב שיהיה בבית, כן חשוב להזכר ולזכור.