מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית / אהרן ברק

מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית / אהרן ברק
הוצאת דביר
100 עמודים

לא תכננתי לכתוב את הסקירה הזו עכשיו. רציתי לחכות, לחזור לספר הזה של אהרן ברק כשיהיה שקט יותר גם אצלי בראש וגם סביבו. אבל יש רגעים שבהם שתיקה מרגישה כמו ויתור, וכשבחוץ שומעים שוב ושוב קולות שמבקשים למחוק את דמותו לא רק כאינטלקטואל אלא גם כבן אדם, כנער יהודי ניצול שואה שהפך לאחד מעמודי התווך של המשפט בישראל – הרגע הזה דורש התייחסות.

הספר הזה, יבש ועיוני לכאורה הוא אחד החשובים שכתב ברק. לא ספר אישי, לא ספר שופע דרמה או טיעונים חוצבי להבות – אלא טקסט מדויק, אנליטי, שנבנה כטיעון שיטתי אחד: מדינת ישראל יכולה וצריכה להיות גם יהודית וגם דמוקרטית, לא כניגוד אלא כמבנה מורכב שדורש איזון מתמיד.

הספר בנוי כרצף של עשרים פרקים קצרים, שכל אחד מהם בוחן היבט אחר בשאלת זהותה החוקתית של מדינת ישראל. כבר בפרקים הראשונים ברק מציג את מקורות הסמכות החוקתית: חוקי היסוד, מגילת העצמאות, והפסיקה החוקתית שהתפתחה סביבם. הוא עוסק בשאלת "כבוד האדם" כיסוד מוסרי ומשפטי, בודק את היחס למיעוט הערבי, לערכי השוויון, לחופש הדת וכל אלה לא במנותק מהזהות היהודית, אלא בצמוד לה.

במובן הזה, ברק מציע לקורא מעין "מפת יסוד" – לא רעיונית, אלא משפטית של איך אמורה להיראות מדינה שבה הזהות הלאומית אינה מוחקת את הזכויות האזרחיות. הוא לא טוען שאין מתחים. להפך. הוא ממפה אותם בזה אחר זה: בין יהדות לדמוקרטיה, בין רוב למיעוט, בין שותפות אזרחית לזהות לאומית, בין מסורת ליברלית לחשיבה דתית. אבל בניגוד לקולות שמבקשים לבחור צד ולמחוק את השני ברק מנסה לנסח את עקרונות הגישור.

הסגנון המשפטי-טכני יוצר לעיתים ריחוק רגשי. ברק אינו מנסה "לגעת בלב" הוא פונה אל ההיגיון החוקתי. בכך הוא גם חושף את מגבלותיו: הציבור הרחב, שמבקש להרגיש הכרה ולא רק להבין עקרונות, עלול למצוא את עצמו מרוחק מהשפה הזו. אבל דווקא בשל כך הספר הזה חשוב: הוא מכריח אותנו לחשוב על מושגים כמו "ערכיה של מדינת ישראל", "רוח מגילת העצמאות" ו"שלטון החוק" לא כקלישאות אלא כעקרונות שנבחנים בכל פסק דין, בכל הצבעה בכנסת, בכל שיח אזרחי.

דווקא עכשיו, כשיש מי שרוצה להוציא את ברק מהסיפור הישראלי זה הזמן לחזור אליו. לא כדי להסכים איתו בכל שורה, אלא כדי להבין את השפה שהוא מציע לנו כדי לדבר על עצמנו כציבור. מי שרוצה להבין לעומק את הפערים, את המתח, וגם את התקווה שמונחת בצמד "יהודית ודמוקרטית", ימצא כאן תשתית הכרחית כזו שלא נבנתה על סיסמאות אלא על דקדוק, זהירות, והבנה עמוקה של ההיסטוריה והמשפט.