סתם עוד נעדרת / ג'יליאן מקאליסטר

סתם עוד נעדרת / ג'יליאן מקאליסטר
הוצאת אריה ניר
375 עמודים
מאנגלית: שי סנדיק

הסיפור מתחיל כמו תעלומת מתח קלאסית: בחורה צעירה נכנסת לסמטה באמצע הלילה ולא יוצאת ממנה. מצלמות האבטחה לא משקרות, ואין לה לאן להיעלם, ובכל זאת – היא נעלמת בלי להשאיר עקבות. רב פקד ג’וליה דיי מקבלת את התיק, אבל מהר מאוד מבינה שזה לא סתם מקרה של נעדרת. יש לה מה להסתיר בעצמה. ככל שהחקירה מתקדמת, היא מגלה שמישהו יודע עליה משהו מהעבר  ומאיים לחשוף אותו. הוא לא מבקש כסף, הוא לא רוצה שתפסיק את החקירה. הוא רוצה שהיא תפליל אדם אחר.

המבנה של הסיפור מושך יש פה מתח, סחיטה, בחירה קשה בין לעשות את הדבר הנכון לבין להגן על עצמה ועל משפחתה. מקאליסטר מצליחה להציב את הקוראים בדיוק בנקודה הזו: מה אתה היית עושה במקומה? עד כמה רחוק תלך כדי להגן על הסוד שלך?

אבל עם כל הכוונות הטובות והרעיון המעניין, משהו פה לא ממש עובד. הקצב איטי מדי, הדמויות מרגישות שטוחות ברוב הזמן, ויש קטעים שלמים שמרגישים שחוזרים על עצמם. במקום להרגיש שאתה במרדף אחר האמת, אתה מוצא את עצמך שוקע לתוך מחשבות פנימיות של הדמות הראשית, בלי הרבה התקדמות. לפעמים נראה שמקאליסטר מתעכבת יותר מדי על ההסברים והתחושות  ופחות נותנת לעלילה להוביל את הדברים.

הכתיבה עצמה בסדר גמור, והתרגום של שי סנדיק קולח. אבל התחושה היא של ספר שהיה יכול להיות הרבה יותר טוב ממה שהוא בפועל. הרעיון טוב, אבל לא ממומש עד הסוף. יש כמה פיתולים מפתיעים, אבל הם מגיעים מאוחר מדי או לא משנים באמת את מה שכבר הבנו קודם.

זה לא ספר רע  יש בו עמודים טובים, ויש בו נושא מעניין. אבל הוא מרגיש כמו החמצה. כאילו התחילו לבנות משהו גדול, ולא הלכו איתו עד הסוף.

אם אתם מחפשים מותחן איטי עם רעיון מוסרי מעניין – יכול להיות שתיהנו ממנו.