ללמוד מן הגרמנים / סוזן ניימן

ללמוד מן הגרמנים / סוזן ניימן
הוצאת עם עובד
מאנגלית: יורם שדה
451 עמודים

זה אחד מספרי העיון החשובים שקראתי בשנים האחרונות. לא בגלל שהוא מציע תיאוריה מבריקה או ממציא משהו חדש, אלא דווקא בגלל שהוא מחבר בין שלושה דברים שקשה למצוא יחד: עומק פילוסופי, תובנות היסטוריות, וקריאה אנושית מאוד לפעולה מוסרית. בלי צדקנות, בלי אקדמיזם מרוחק, ובלי הצעות לפתרונות קסם.

סוזן ניימן, פילוסופית יהודייה-אמריקאית שחיה בברלין כבר עשרות שנים, מנסה להבין למה גרמניה הצליחה  עד גבול מסוים  להסתכל לעבר הכי חשוך שלה בעיניים פקוחות, בזמן שארצות הברית, מול ההיסטוריה של העבדות והגזענות, ממשיכה לעצום עיניים.

היא נוסעת ברחבי אמריקה, בעיקר בדרום, ומשוחחת עם מורים, פעילים, היסטוריונים, ואנשים שחיים יום־יום את הפער הזה שבין "עבר" ל"הווה שלא באמת נגמר". ואז היא חוזרת לגרמניה, לאתרים, לאנדרטאות, לשמות רחובות ששונו, ולמערכת החינוך שמחנכת במפורש נגד נאציזם.

אבל זה לא ספר על השוואה בין גרמניה לארה״ב, אלא ספר על איך נראית התמודדות מוסרית אמיצה עם עבר לאומי  איך היא נבנית, מה המחיר שלה, ואיזה אומץ היא דורשת מהחברה כולה.

ניימן מראה שהזיכרון לא חייב להיות רק דבר אישי או טקסי. הוא יכול להיות תהליך חינוכי, פוליטי, אפילו תרבותי  אם יש נכונות אמיתית להכיר באחריות, גם אם אתה עצמך לא היית "שם". כי גם מי שלא עשה עוול – עדיין יכול לרשת אותו, ליהנות ממנו, או לשתף איתו פעולה בלי לשים לב.

בתוך כל זה היא מביאה את קולה האישי, בגובה העיניים. אין כאן פילוסופיה מתייפייפת. להפך  היא כותבת כדי לשנות משהו. לא עם סימני קריאה, אלא מתוך דיאלוג. לא מעט פעמים במהלך הקריאה חשבתי על החברה הישראלית, על איך אנחנו מתמודדים (או לא מתמודדים) עם עוולות שהפכו לשגרה.

זה לא ספר אקדמי קלאסי וגם לא מסה רגשית. הוא נע בין לבין. יש בו ראיונות, מחשבות, קטעים היסטוריים וסיפורים שמצטברים יחד לרצף עשיר ומעורר מחשבה.

בשורה התחתונה:
ספר מעולה, עמוק ומעשיר. הוא לא נותן תשובות פשוטות, אבל הוא שואל את השאלות הנכונות  וזה כבר לא מעט.