סמטת כנען / חוה אלברשטיין

סמטת כנען / חוה אלברשטיין
הוצאת אפרסמון
226 עמודים
קשה לומר שגדלתי על השירים של חוה אלברשטיין. השיר הראשון שאני זוכר ממנה, זה שנכנס לי מתחת לעור, היה "לונדון". אבל ככל שהתבגרתי, וכשטעמי המוזיקלי התחיל להתגבש, למדתי להכיר אותה באמת. השירים שלה, כמו טיפות מים שמתעקשות לחדור דרך סדקים, נכנסו לאט־לאט לכל נקב בגוף.

יש לאלברשטיין כישרון נדיר להגיש שיר. היא לא רק שרה — היא נושמת את המילים. וכשגילינו גם את הצד הכותב שלה, הבנו שהיא לא רק מבצעת מופלאה, אלא גם יוצרת שמהלכת במרחב שבין מוזיקה, מילים ונשמה. מי שיודע לכתוב טוב — יודע לעשות זאת בכל מדיום. ולכן, כששמעתי שהיא מפרסמת ממואר, שמחתי באמת.

זה לא ממואר קלאסי. זה לא ספר של התחלה-אמצע-סוף. זו לא ביוגרפיה כרונולוגית, אלא מעין אוסף רסיסים — זכרונות ילדות, רגעים בקריירה, קטעים של חיים — שמרכיבים ביחד תצרף עדין של חוה אלברשטיין כפי שהיא בוחרת להראות לנו אותה.

"סמטת כנען" הוא לא רק שם ספר, אלא שם הרחוב שבו גדלה, קריית ביאליק של ילדותה. ויש משהו בשם הזה, בפשטותו, שמכיל את כל מי שהיא: צנועה, פרטית, שקטה. לא מתהדרת, לא מחפשת את אור הזרקורים. והצניעות הזו, שקיימת גם בהגשה המוזיקלית שלה, נוכחת גם כאן — בטון הכתיבה: אינטימי, מדוד, לעיתים כמעט לוחש.

מה שמפתיע – ואולי לא – הוא עד כמה חוה פתוחה כאן. היא מספרת על תחילת הדרך, על שירים שנולדו, על חוויות, אנשים, אהבות, רגעים שהיא מוכנה לחשוף. והיא עושה את זה בדרכה — בלי דרמה מיותרת, בלי פאתוס, אלא בפשטות מרגשת.

היא גם מציירת בפנינו את המרחב התרבותי שבו גדלה ונוצרה: ג'ניס איאן, ברסנס, פיט סיגר, פיטר גבריאל — דמויות שהשפיעו עליה כמו שנשימות משפיעות על קול. והספר כולו שזור ברפרורים לספרות, קולנוע, שירים.
הפרקים קצרים. לפעמים דף אחד. לפעמים שניים. כמו חלונות קטנים, שכל אחד מהם פותח זווית אחרת, זיכרון אחר. אין כאן סיפור אחד, אלא הרבה סיפורים, הרבה פנים. וכולם יחד מרכיבים את הדמות שאנחנו מכירים, וחושפים גם חלקים שלא הכרנו.

אלברשטיין כותבת כמו שהיא שרה: רק כמו שהיא יודעת. בצלילות, בכנות, בלי מניפולציות. הספר הזה מרגיש כמו שיחה אישית. בלי תיווך. בלי מסכות.
ממואר יפהפה, שקט, שופע צלילים פנימיים. מי שאוהב את חוה – יאהב את הספר הזה. ומי שלא מכיר – אולי ימצא כאן דרך שקטה להיכרות ראשונה.