סיפורי טחבים / רובין וול קימרר

סיפורי טחבים / רובין וול קימרר
הוצאת בבל
244 עמודים
מאנגלית: ברוריה בן ברוך

סדרת אנימה מונדיי של הוצאת בבל מצליחה לגעת במשהו נדיר: המפגש שבין מדע, פיוט ורוח. היא נותנת מקום לספרים שלא מנסים "לכבוש" את הקורא, אלא להקשיב לו – ובעיקר לעולם שסביבו. עולם קטן של דרור בורשטיין, חיי הדבורים של מוריס מטרלינק, והאסופה אוצר הפרא בעריכת מור קדישזון – כל אחד מהם פותח דלת לעולם טבע אחר, ומזמין את הקורא להאט, להתבונן, ולשאול שאלות שלא שואלים ביומיום. אל הרשימה הזו מצטרף בכבוד סיפורי טחבים של רובין וול קימרר, ספר קטן-גדול שכולו תשומת לב.

זהו ספר על טחבים – אותם צמחים זעירים ורכים שאנחנו כמעט לא מבחינים בהם, אבל הם מלווים את פני האדמה כבר מאות מיליוני שנים. אבל האמת היא שזה גם ספר עלינו. דרך מבט אוהב, מדעי ופיוטי גם יחד, קימרר מספרת את סיפורם של הטחבים, ובעצם – את סיפורו של החיבור שלנו עם העולם. חיבור שכמעט ונשכח.

היא עושה זאת לא דרך נאומים גדולים או טרמינולוגיה מקצועית, אלא דרך חוויות חיים: ילדות בטבע, לימודים אקדמיים, אמהוּת, אובדן, הליכה בגשם, עבודה ביער, תחושת שייכות או ניכור. קימרר, שהיא בוטנאית ילידית משבט הפוטאווטומי, יודעת לשלב בין ידע מדעי לבין מסורת שבטית עמוקה. היא רואה את הצמחים לא רק כאובייקטים למחקר, אלא כקרובי משפחה, כשותפים לחיים.

הספר מחולק לפרקים קצרים שכל אחד מהם מתעכב על תכונה או סיפור מתוך עולמם של הטחבים – איך הם נעים, איך הם סופגים מים, איך הם מחיים סלעים. אבל בתוך כל פרק כזה שזורה גם מחשבה על הקיום האנושי – על קצב, גמישות, הקשבה, חמלה, קהילה. אין כאן סיפור עלילתי אחד, אלא אריגה עדינה של נקודות תצפית, חוויות, תובנות.

זה לא ספר שקוראים ברצף מהיר. הוא מזמין לקרוא בו פרק אחד, לעצור, לחשוב. אולי להניח אותו ליד החלון ולחזור אליו אחרי הליכה קצרה. יש בו משהו מרפא, שקט, שמבקש מאיתנו לחזור ולהיות נוכחים.

העברית של ברוריה בן ברוך מצליחה לשמור על הטון העדין של קימרר, בלי להפוך את הטקסט לרגשני או מתוק מדי. הכול מדויק, פשוט, רך. וההוצאה – כמו תמיד בסדרה הזו – בחרה בעיצוב צנוע, כמעט פריך, שמרגיש חלק מהחוויה ולא עטיפה שמבקשת להרשים.

אם אתם מחפשים ספר שיאט אתכם רגע, שיזכיר לכם שגם למה שנראה שולי או "קטן מדי" יש עומק, יופי וחוכמה – סיפורי טחבים הוא מקום טוב להתחיל בו.