מקסיקו / רינת שניידובר

מקסיקו / רינת שניידובר
הוצאת אפיק
303 עמודים

מאוד אהבתי את "סיפור הצלחה", הרומן הקודם של רינת שניידובר. הוא היה מסוג הספרים שנשארים איתך בזכות התחושה שמאחוריהם עומדת סופרת שיש לה קול ברור, ייחודי, ולא מתפשר. את מקסיקו קראתי מתוך סקרנות לראות איך הקול הזה מתפקד בתוך מסגרת ממוארית, כשהחיים עצמם הם החומר הגולמי – ולא הדמיון.

זה ספר שמתאר שנה אחת בחייה של שניידובר, כשעזבה את ישראל וחזרה למקסיקו, מדינת הולדתה, יחד עם בת זוגה עמית. אבל אל תצפו לסיפור הגירה קלאסי על שיבה הביתה, וגם לא לניסיון "להמציא את עצמך מחדש" בסביבה אקזוטית. זהו תיעוד מפוכח, כואב לפרקים, של ניסיון להשתלב במקום שהוא גם שלך וגם לא שלך. מקום שהגעת ממנו – אבל החיים הרחיקו אותך ממנו, ועכשיו את מנסה לחזור אליו כשאת כבר מישהי אחרת.

הנושא המרכזי כאן הוא חוויית הזרות. לא כקלישאה אלא כמצב קיומי. התחושה שאת תמיד קצת מחוץ לתמונה, שתמיד יש משהו שצריך לפענח, איזו שפה שלא לגמרי שלך. ושוב – לא רק בגלל המרחק התרבותי בין מקסיקו לישראל, אלא גם כי הזהות האישית מורכבת יותר: ילדה שגדלה בשני עולמות, נערה שעשתה עלייה, אישה שמנסה להחזיק זוגיות תוך כדי שהיא מתפרקת קצת בעצמה.

יש כאן התבוננות אמיצה בעצמה, כולל בחלקים שפחות נעים לחשוף. רינת של הממואר היא דמות טוטאלית, לעיתים עקשנית, לפעמים מתפרצת – אבל היא גם רואה את זה, מודעת לעצמה, ובוחרת לכתוב את זה כמו שזה. בלי ללטש את הפגמים. לפעמים עם אירוניה עצמית, לפעמים עם כאב חשוף לגמרי. דווקא מתוך המקומות האלה נבנית תחושת אמון בין הקוראת לכותבת – היא לא מנסה להיראות טוב, היא מנסה להבין.

הכתיבה עצמה פשוטה, מדויקת, לא מעונבת ולא "ספרותית" במובן המלאכותי. היא מדברת אליך כמו אדם שמדבר על תקופה בחייו, מנסה לעשות סדר, מנסה להבין מה באמת קרה שם. יש רגעים יפים מאוד של אינטימיות, רגעים שבהם העיר מקסיקו סיטי כמעט נושמת מתוך הדף, אבל גם הרבה תסכול, בדידות, וכאב שקשור בשאלה איפה באמת הבית שלך.

מקסיקו הוא לא ספר גדול מהחיים, אבל הוא כן ספר כן, אישי, ויש בו משהו כובש בדיוק בגלל זה. כי הוא לא מנסה להרשים – הוא מנסה לדייק. וזה הרבה יותר קשה.