בועה במים גועשים / קרין קיקנזון

בועה במים גועשים / קרין קיקנזון
הוצאת קינמון
233 עמודים

הספרות הדיסטופית בישראל נמצאת בפריחה מובהקת בשנים האחרונות. נדמה שדווקא מתוך השבר, החרדה הקיומית, והתנודות החדות במציאות הפוליטית והחברתית של ישראל, נולדת תשוקה גוברת לשרטט עולמות עתידיים – לא רק כאזהרה, אלא גם כמראה המהדהדת את ההווה. הסופרים והסופרות של הדור הנוכחי כבר אינם מסתפקים בתיאור המציאות – הם בוראים עולמות מקבילים, חריפים, לעיתים מייאשים ולעיתים מלאי תקווה. "בועה במים גועשים" של קרין קיקנזון מצטרף למסורת הזו, אך עושה זאת בנימה ייחודית, נשית, רגישה, ומעל הכול – מחויבת לעיצוב של חזון אחר.

הספר מתרחש בישראל של שנת 2045 – מדינה שסועה ומפוררת, שהתפרקה ל"בועות" – קהילות אוטונומיות שמנסות לשרוד כלכלית, אקולוגית וחברתית. הדמות הראשית, הדר ציון, נשלחת כמרגלת לתוך אחת מהבועות – זו החקלאית, בה מגדלים צמחי המפ ומשלבים בין חקלאות, קהילה וטכנולוגיה ירוקה. אך ככל שהדר נטמעת בקהילה, ופוגשת את אלה – מנהיגת הבועה – מתערערת תחושת השליחות שלה, והספר נע בין ריגול, רומנטיקה ומרד פנימי, כמעט קיומי.

זו אינה דיסטופיה טוטליטרית בסגנון אורוול או אטווד – זוהי דיסטופיה ישראלית, מקומית, שמבוססת על היתוך בין הייאוש מהשלטון המרכזי לבין התקווה האינטימית שמרחבים קטנים, קהילות עצמאיות, יוכלו לייצר סדר חברתי חדש. במובן זה, "בועה במים גועשים" הוא גם רומן רעיוני וגם רומן רגשי. הוא אינו מסתפק בניתוח המצב אלא מחפש תיקון, דרך חיים אחרת, מתוך הקריסה.

הכתיבה של קיקנזון ישירה אך פיוטית, רוויה בדימויים אורבניים-אקולוגיים שמעידים על הרקע שלה כאדריכלית. המבנים בבועה מתוארים לא רק כפונקציונליים אלא גם כחזון, כמשהו שמייצג אידאה אסתטית וחברתית. הקשרים בין הדמויות נבנים באיטיות אך באמינות, והמפגש בין הדר לבין אלה אינו רק מפגש רומנטי – הוא מפגש בין נאמנות לשיטה לבין פריצה מתוך המבנה שלה. בין שליחות לבין אמפתיה. בין פחד משינוי לבין חיבוקו.

יש משהו בעדינות של הספר הזה שלא מבטל את הכאב, אך גם לא מתענג עליו. קיקנזון לא כותבת מתוך ציניות, אלא מתוך כמיהה. כמיהה לעולם אחר, לניהול משאבים שוויוני, לקשרים בין-אישיים שלא מבוססים על כוח אלא על קהילה. זו עמדה לא שגרתית בספרות הדיסטופית, שנוטה לעיתים לשקוע בפסימיות. כאן, מתוך המים הגועשים, נוצרת בועה של תקווה.

“בועה במים גועשים” הוא רומן ביכורים מרשים שמבקש, ומצליח, להציע אלטרנטיבה: לא רק סיפור על מה שעלול לקרות, אלא תמרור שמצביע על מה שעדיין אפשרי. דווקא בתוך הסערה, קיקנזון מציעה מחסה – ספרותי, קהילתי, ואנושי.