בתוך השעה / משה אוחיון

בתוך השעה / משה אוחיון
הוצאת עם עובד
88 עמודים

יש ספרים שלוקחים אותך רחוק. יש ספרים שמושכים אותך פנימה. "בתוך השעה" של משה אוחיון עושה דווקא את הפעולה הפחות שכיחה – הוא מושיב אותך לידו, בשולחן עץ פשוט, בתוך כיתה בדרום הארץ, ומבקש שתהיה איתו רגע. רק רגע. בתוך השעה.

זו לא שירת ראווה. לא שירה שמבקשת להרשים או לנסח אמת גדולה על החיים. להפך – זו שירה שמקשיבה למה שקורה כשהמילים יוצאות לאט, כשהתלמידים ממלמלים שורות, כשהמורה שותק כי אין מה למהר. שירה שנכתבת לא מהשראה אלא מהמציאות – החינוכית, האנושית, המדברית – שהמשורר חי בה יום-יום.

הספר נע בין רגעים אינטימיים של הוראה, הרהורים שקטים על שפה, על גוף, על טקסים קטנים של יום לימודים – לבין התבוננות מרחיבה יותר על הזמן, על המקום, על הדרום כמרחב נפשי כמעט. השירים והקטעים הפרוזאיים כתובים באותה נשימה – דקה, מדויקת, מאופקת. יש בהם רוך, וגם עצב, וגם הומור עדין שמבליח לעיתים בין השורות. התחושה היא של מורה-משורר שמנסה לא להפריע למה שכבר קורה, אלא רק לשים לב אליו טוב יותר.

משה אוחיון, שפגשתי כשהייתי מורה בדימונה, הוא קודם כול איש של הקשבה. מוזיקאי ושורשי, צנוע כמעט עד הסתרה, כזה שלא ממהר לדבר – וכשכבר מדבר, המילים שלו יושבות כמו תווים. גם בספר זה ניכר עד כמה ההוראה אינה עבורו מקצוע אלא שליחות רכה, שותפות יומיומית עם תלמידים, שירה שנולדת מתוך המפגש ולא מתוך מגדל השן של יוצר מתבודד.

ובעצם, לא מדובר רק על מורה ותלמידים – אלא על אדם שמבקש להיות תלמיד של הזמן. של ההשהיה. של ההאטה. של רגעים שנמצאים תמיד על סף היעלמות. הקריאה בספר דומה להאזנה איטית – כזו שלא ממהרת להסיק מסקנות, אלא מוכנה פשוט לשהות. בתוך השעה. בתוך החיים.

הספר הזה ייגע במיוחד בכל מי שאי פעם עמד מול כיתה. אבל לא רק. הוא מיועד לכל מי שמבקש למצוא משמעות בפעולה הפשוטה של נוכחות. של הקשבה. של לא לדעת את התשובה. שירה חינוכית – לא כשיעור שירה, אלא כדרך להיות עם האחר.