י' כמו ים / גולי פורת

י' כמו ים / גולי פורת
הוצאת שתים
247 עמודים

יש משהו כמעט לא הוגן בציפייה שספר ביכורים יעמוד בסטנדרט של כתיבה משוכללת, רגישה ובוגרת. "י' כמו ים" של גולי פורת לא רק עומד בציפייה הזו, אלא מתגלה כיצירה שיש בה עומק רגשי, עידון תיאורתי, ויכולת נדירה להאיר את אזורי הדמדומים שבין שייכות לזרות, בין אהבה לבדידות.

הספר עוקב אחר שירה, צלמת ישראלית שעקרה לאמריקה ומנסה להכות שורש במקום שאינו נושא את שפתה. זהו סיפור של מהגרים, אבל במובנים עמוקים יותר זה סיפור על קרקע שאינה יציבה, על הניסיון לעגן את הזהות במשהו מתמשך – בזוגיות, בילדים, בזיכרון, במבט של מצלמה. גולי פורת בוחרת לספר את הסיפור במילים מדודות מאוד, כמעט מצולמות בעצמן, כשהשפה מחזיקה מתח תמידי בין הפשטות לבין הסערה שמתחתיה.

האוירה ב"י' כמו ים" נבנית לאט, כמעט בהיסח הדעת. זו אינה דרמה רועמת אלא נימי סיפור שמתוחים מתחת לפני השטח. המרחק מהבית, השפה החדשה שפורמת את הזהות, ההתמודדות עם הורות, עם קשרים שמאבדים אחיזה – כל אלה שזורים בטון איטי אך מדויק, שמצליח להעביר לקורא את תחושת התלישות כאילו היתה אויר לנשימה.

עמית, בן זוגה של שירה, הוא דמות שמגלמת את הפער התרבותי ואת הכמיהה להיטמעות. הוא שייך יותר למקום החדש, מדבר את השפה אחרת, נושא חלום אחר על חיים באמריקה. הקשר ביניהם, שהיה אמור להיות עוגן, הופך בהדרגה למקור נוסף לניכור ולתחושת זרות. השיחות המדוללות, הוויתורים הקטנים, התחושה שדברים נשארים בלתי נאמרים – כל אלה מצטברים ויוצרים מרחק רגשי כבד, שמכרסם באמון ובאהבה.

כאשר אימה של שירה חולה, זו לא רק מחלה שמזעיקה אותה הביתה – זו הזדמנות אחרונה לגעת בשורשים שהולכים ונפרמים. הבחירה לשוב לישראל אינה החלטה פרקטית בלבד; היא בקע רגשי עמוק, צורך להיאחז במקום שבו המילים מובנות, שבו החיבורים לא דורשים תרגום. החזרה אינה מוצגת כהתאוששות או כניצחון, אלא כהכרה בשבר ובוויתור – ועם זאת, גם כמעשה של נאמנות לעצמה.

הכתיבה של גולי פורת ראויה לציון: מאופקת אך לא קרה, רגישה אך לא מתייפייפת. היא יודעת מתי לעצור רגע לפני הדרמה, מתי לתת לשתיקה לדבר. הסיפור נמסר דרך תודעתה של שירה, במין זרם מודעין רך, שמערבב עבר והווה, זיכרונות וחלומות, בלי לאבד את תחושת הכיוון.

זהו ספר שבמרכזו לא עלילה גדולה אלא דמויות חיות במלוא שבירותן. שירה ועמית, וביניהם הילד הקטן, הם מיקרוקוסמוס של ניסיון אנושי לחיות בין עולמות. אין כאן פתרונות פשוטים או סיומות הרמטיות; יש קבלה מפוכחת של העובדה שברוב המקרים, אנחנו ממשיכים לשאת את שברינו הלאה, כמו ים שחוזר ומכה על חוף זר.

"י' כמו ים" הוא ספר עדין אך חזק, ספר שקט שמותיר הד ארוך. הוא מצליח לגעת בשאלות כבדות – זהות, אהבה, בית – בלי להכביד, ובלי לנסות להציע תשובות קלות. עבורי, זו אחת התכונות המרשימות ביותר בספרות: היכולת להישאר עם השאלה, להאיר אותה, ואז להניח לה לשקוע לאיטה בלב הקורא.

ספר ביכורים מרשים באמת, שמבטיח מאוד להמשך.