חתולה אורחת / טקשי היראידה

חתולה אורחת / טקשי היראידה
הוצאת כתר
149 עמודים
מיפנית: עינת קופר

לא צריך לאהוב חתולים כדי להתחבר לספר הזה – אבל זה בהחלט עוזר. אני, בכל אופן, אוהב חתולים. אוהב את הדרך שבה הם בוחרים בך – לא כי הם צריכים אותך, אלא כי הם רוצים להיות שם, לידך. באותה מידה של חופשיות, נגיעה והתרחקות, כתוב גם חתולה אורחת של טקשי היראידה – ספר שמתגנב אליך לאט, יושב לידך בשקט, ואז מתמסר.

הסיפור פשוט: זוג צעיר, משורר ואשתו, שוכרים בית בשכונת מגורים בטוקיו. הם עובדים מהבית, שותקים רוב הזמן, והימים נמתחים בין קפה לקפה. ואז מגיעה חתולה. לא שלהם – של השכנים. אבל היא בוחרת לבקר דווקא אצלם. לשהות. לצפות. לשהות עוד.

הספר הזה מתרחש במרווחים. בין משפט למשפט, בין צעד לצעד של החתולה, בין מבט אחד של הזוג לשני. זוהי ספרות יפנית במיטבה – כזו שמכבדת את השקט, את ההשהיה, את מה שלא נאמר. זה לא רומן של עלילה, אלא של אווירה. של נוכחות. החתולה – צ'יבי – הופכת לדמות מראה עבור הזוג, וכל מה שנאמר עליה הוא בעצם אמירה עליהם. על המתח שביניהם, על השגרה, על האובדן שאולי היה, ואולי עוד יבוא.

אני אוהב את הדרך שבה הספר הזה משתף פעולה עם מה שהתרבות היפנית יודעת היטב: שחתולים הם לא רק חיות מחמד, אלא סמלים – של מעבר, של חירות, של זמן. מה שלא זז מהר, אבל משתנה.

חתולה אורחת הוא ספר קטן במילים וגדול בתחושות. לא ספר דרמטי, לא סיפור אהבה – אבל כן תזכורת עדינה לכך שלפעמים דווקא מישהי שבאה רק לבקר, יכולה להשאיר אחריה שובל של הבנה חדשה.
כמו חתול. כמו שיר.
כמו זיכרון.