הטיוטה השביעית / ניר ברזל

הטיוטה השביעית / ניר ברזל
הוצאת פרדס, 2025
152 עמודים

יש ספרים שלא צועקים את מה שיש להם לומר, אלא מתעקשים ללחוש – בקול צלול, בעברית מדויקת, בציניות שניכרת דווקא מתוך ריסון. הטיוטה השביעית, רומן הביכורים של ניר ברזל, עושה בדיוק את זה: הוא בוחן את המרחק שבין זהות לבין סיפור, בין קול אישי לבין שכתוב מחושב, ובתוך כך חושף כמה קל למחוק את הקווים המפרידים ביניהם.

דן הגלעדי, גיבור הספר, הוא איש מספרים – רואה חשבון שמנהל חיי בורגנות נוחים, עם קשרים סבוכים עם ילדיו, ויחסי עבודה עם חברת הייטק נוצצת בשם קוואסקו. אל שגרת יומו נכנס מחדש חבר ילדותו, חיים קבסקי – אדם שולי למראית עין, מתרגם מתבודד, שבעמל רב שוקד על כתיבת רומן ריאליסטי. כשדן נחשף לטיוטה של קבסקי, קורה משהו: לא התפעלות פשוטה, אלא תהליך מורכב של משיכה, השתלטות והפנמה.

דן, מבלי להצהיר על כך, מתחיל לעבד את הטקסט של קבסקי דרך עדשותיו שלו. הוא "משפר", מייעץ, מציע ניסוחים, ובעיקר – מאמץ לעצמו חלקים הולכים וגדלים מתוך הסיפור. במובנים מסוימים, הוא רואה במילים הכתובות אפשרות לנסח מחדש גם את חייו שלו, לשכתב את עצמו לאורן. לאט ובשקט, נוצר טשטוש כמעט בלתי מורגש בין הסופר למפרש, בין המקור למעבד – טשטוש שדן אינו ממהר לברר, כי הוא משרת אותו היטב.

ברזל משרטט את התהליך הזה ברגישות ובתחכום. אין כאן דרמה רועשת, אלא הצטברות של מחוות, שיחות, תיקונים קטנים, שמוליכים את הקורא להבנה שבעצם מדובר במהלך מוסרי לא פשוט. קבסקי לא מתנגד – אבל גם לא באמת נוכח. ודמותו של דן, שהחיים אט אט חושפים בה סדקים, נחשפת כמורכבת, לא רק כרודפת הצללה אלא גם כאבודה בתוך רעיונות על משמעות, שייכות וסיפור אישי.

ראוי לציין את העברית של ברזל – יש בה בהירות מהסוג הנדיר: כזו שלא מחפשת להרשים, אלא פשוט להיות מדויקת. הדיאלוגים יושבים היטב, התיאורים מאופקים אך פועלים, והמשפטים נשמעים כאילו נכתבו כדי להישמע – לא רק כדי להיקרא.

במרכזו, הטיוטה השביעית הוא ספר על בעלות – לא על רכוש, אלא על גרסאות של אמת. זהו סיפור על היחסים שבין יצירה לקשר אנושי, בין המילים שאדם כותב לבין אלה שמשכתבים אותו. ברזל מצליח להאיר את המתח הזה בלי להכביר מילים, ובלי לשפוט. ספר מעודן, מבריק, שנכנס מתחת לעור ומותיר שם שאלה פתוחה.