רווח של חמש / טלי כהן צדק

רווח של חמש / טלי כהן צדק
הוצאת שתים
223 עמודים

יש ספרים שנכתבים בתזמון נכון, ויש ספרים שנכתבים לפני הזמן – אבל כשהם יוצאים, המציאות משיגה אותם והופכת אותם לכמעט דוקומנטריים. רווח של חמש שייך לסוג השני. הוא פורסם לפני המלחמה של 7 באוקטובר, אבל נדמה שהוא נכתב על הרגע הזה ממש: הרגע שבו אם מסתכלת על הילד שלה, ורואה מולו את הצבא, את עזה, את האפשרות שהוא לא יחזור.

הספר עוקב אחר נתי, אם לשלושה ממושב בצפון, שבנה הבכור, עידו, מתקרב לגיוס. כשהיא מזהה דפוס של סבבי לחימה בעזה המתרחשים כל חמש שנים, היא מפתחת רעיון בלתי נתפס: לזרז את פרוץ הסבב הבא – כדי שייגמר עוד לפני שעידו ילבש מדים. מה שנשמע כמו פרנויה הזויה – מקבל לפתע קווים מאוד ריאליים.

כשהמדינה במצב מלחמה מתמשך, וההנהגה לא מספקת ביטחון, גם לא אשליה של ביטחון – האימה הזו כבר לא נראית קיצונית. כל אם בארץ הזו, בשקט של הלילה, שואלת את עצמה איפה הילד שלה, מתי הוא עונה, למה אין קליטה, והאם הוא יחזור. הספר הזה פשוט עושה עם זה צעד אחד קיצוני קדימה – אבל בלי ציניות ובלי פאתוס.

הכתיבה של כהן צדק פשוטה, דיבורית, לא מנסה להרשים. כל הספר בנוי כמונולוג פנימי של נתי, פונה לעידו, כמו מכתבים שלא יישלחו. זה לא סגנון שיתאים לכל אחד – לפעמים חסר קונפליקט חיצוני, לפעמים הרעיון קצת נמתח – אבל התחושה היא של אותנטיות גמורה. כאילו מישהו שפך בפניך את לבו, בלי עריכה.

וזו בדיוק הנקודה החזקה של הספר: לא המתח – אלא הכאב. לא השאלה מה היא תעשה – אלא מאיפה היא פועלת.

רווח של חמש הוא ספר שמפגיש אותנו עם שאלה אכזרית, אך הכרחית: עד כמה רחוק מותר ללכת כדי לשמור על מי שאתה אוהב? והאם אפשר לשפוט אמא שמרגישה שהמערכת הפקירה אותה, ושאין לה ברירה אלא לקחת את גורל בנה בידיה, גם אם המחיר הוא מחר מלחמה.

זו לא שאלה תיאורטית. זו שאלה יומיומית היום.

ספר קשה, בועט, לא תמיד נעים – אבל חשוב. מומלץ במיוחד עכשיו, כשכולנו חיים על הקצה, וכל אם בישראל הפכה בעצם לדמות בתוך הסיפור הזה.