קו ארוך מחוק, מחשבות על תקווה בימי מלחמהעורכות: מירי רוזובסקי ומוריה דיין קודיש

קו ארוך מחוק, מחשבות על תקווה בימי מלחמה
עורכות: מירי רוזובסקי ומוריה דיין קודיש
הוצאת שתים
193 עמודים
יש ספרים שקשה לקרוא אותם, אבל יותר קשה לא לקרוא אותם.
"קו ארוך מחוק" הוא בדיוק כזה ספר – לא קל, אבל חשוב. לא אסקפיזם, אלא ספר שמזמין אותך להתבונן, לחשוב, להרגיש, ובעיקר – לא להפסיק להאמין.

בתקופה הקשה הזו יצאו ספרים רבים שעוסקים במלחמה, בתחושות, בעדויות, בכאב ובקושי לתפקד בתוכה. יצאו גם ספרים שמדברים על אופטימיות, על איך שומרים על אופטימיות כזו, איך מתפקדים בתוך הכאוס.
הספר הזה הוא אחד מהם.
זו לא יצירה אחת, זו מקהלה של קולות. כל כותבת וכל כותב מביאים פרספקטיבה אחרת, מילות תקווה שמחפשות אור בין קווי האופק העכורים של מלחמה – מלחמה אמיתית, עכשווית, יומיומית. הספר נכתב ונערך בזמן מלחמת חרבות ברזל, אבל התחושה היא שהוא פונה לא רק לרגע הזה – אלא למשהו עמוק יותר, מתמשך. למקומות שבהם התקווה לא מתעוררת בגלל תוצאות, אלא למרות כל מה שאין.

יש משהו אמיץ באסופה הזאת. אמיץ לכתוב על תקווה דווקא עכשיו, כשכל כך קל להתכנס בכאב. אבל הספר הזה לא מתעלם מהכאב – להפך, הוא שוהה בו, מסתכל עליו ישר בעיניים, ובאותה נשימה גם משרטט קווים חדשים: של אנושיות, של סולידריות, של אמונה בחיים משותפים.
אהבתי במיוחד את הטקסטים שלא חיפשו לנחם, אלא פשוט שיקפו אמת – גם כשהיא סדוקה. יש בהם פשטות, חמלה, עומק. הם מזכירים את מה ששכחנו – שתקווה זו לא מילה רכה, זו מילה עקשנית. מילה שדורשת עבודה. וגם כתיבה.
הקריאה פה היא לא ליניארית – כל פרק הוא עולם בפני עצמו, ולפעמים הרגשתי צורך לעצור, לנשום, ולחזור. אבל כל פרק כזה הוא כמו אבן קטנה בשביל, שמסמן דרך שלא תמיד רואים אותה כשצועדים. אולי בגלל זה בחרו בשם "קו ארוך מחוק" – כי גם מה שמחוק, אולי עוד אפשר לכתוב מחדש.
הספר הזה מזכיר שיש מקום לתקווה גם בעידן של פחד. שהוא לא רק תגובה למציאות, אלא מעשה של יצירה. ויותר מהכול – הוא עדות לכך שעדיין יש מי שמאמין באפשרות לדבר, לשמוע, לחשוב יחד, גם כשנדמה שהכול מתפרק.

הכותבים מגוונים מאוד, פסיכולוגים, פסיכואנליטיקאים, אנשי ספרות, סוציולוגים ועוד מה שמייצר גיוון בטקסטים.
ספר שילווה אותי עוד זמן, ויעלה בזיכרון בכל פעם שארגיש שהתקווה מתחילה להתפוגג.