אדם טוב קשה למצוא / פלאנרי או'קונור

אדם טוב קשה למצוא / פלאנרי או'קונור
הוצאת מודן
224 עמודים
מאנגלית: רנה ליטוין

הנה ספר שאני כל כך שמח שתורגם מחדש.
לא יצא לי לקרוא אותו בעבר וגם לא את פלאנרי או'קונור ואני שמח שיצא לי שכן קריאה בסיפורים הקצרים שלה זו חוויה.

הספר הזה, קובץ סיפורים קצרצרים, מצליח להישאר הרבה אחרי שסיימתי אותו.
לא בגלל שהוא רועש או מנסה לזעזע, אלא להפך – בגלל שהוא שקט, יבש, מדויק.

פלאנרי או'קונור כתבה בדרום ארצות הברית בשנות החמישים, והמרחבים האמריקאיים האלו נוכחים כמעט בכל סיפור – עיירות קטנות, כבישים צדדיים, בתים עם חזית מתקלפת ומילים שנאמרות בחצי פה.
הסיפורים עצמם נראים לפעמים פשוטים – על משפחות, ילדים, אנשים שמתמודדים עם היומיום – אבל מתחת לפני השטח יש תמיד משהו מבעבע.
הסיפור הפותח, "אדם טוב קשה למצוא", אולי הכי מפורסם בקובץ, מציב מול הקורא סבתא עקשנית, משפחה בדרכים, וכביש אחד שמוביל למפגש עם עבריין נמלט.

אבל זה לא סיפור על פשע. זה סיפור על אשליה. על הפער בין הדימוי שיש לנו על עצמנו לבין מי שאנחנו באמת.
כך גם בשאר הסיפורים: או'קונור לוקחת דמויות רגילות – ילד שכותב שירה, מוכר תנ"כים, אישה שמבקרת חמותה – ומניחה להן לעמוד במבחן קטן. לפעמים זה רגע של הבנה, לפעמים חוסר הבנה מוחלט. לפעמים הסיפור נגמר כשנדמה שהוא רק התחיל.

יש הרבה נוכחות של דת בקובץ, אבל לא של דידקטיקה או הטפה. הדמויות מאמינות, מחפשות, נאבקות. לפעמים מתעקשות על עקרונות שמאבדים את הקשרם. פלאנרי או’קונור מצליחה לגעת בשאלות מוסריות מבלי להטיף. היא פשוט מניחה את הדברים, ונותנת להם לדבר.

הכתיבה שלה לא מתייפייפת. משפטים קצרים, מדויקים. בלי רגשנות, אבל עם עומק. מין שילוב בין סגנון חסכוני לתובנה חדה. היא לא מנסה לעורר הזדהות, אלא הבנה.
הקריאה בקובץ הזה מזכירה לי למה אני אוהב סיפורים קצרים. כי בתוך עמודים ספורים אפשר לפתוח עולם. וכל סיפור כאן נפתח אחרת – לפעמים בצחוק קטן, לפעמים בשתיקה.
התרגום של רנה ליטוין מרגיש נאמן לטון הזה – פשוט, מדויק, לא מתחכם.
זה לא קובץ שיקרא את עצמו לבד. הוא דורש תשומת לב. אבל הוא גם לא מכביד. כל סיפור הוא רגע קטן של מבט – לפעמים על אחרים, לפעמים על עצמנו. וזה, כנראה, מה שהופך את הספר הזה לטוב באמת.