כאב במסווה אותיות / תומר קליין
הוצאת קתרזיס
68 עמודים
תומר קליין הוא כבר משורר עם מרחק לא קטן של כתיבת שירים וספרים וזהו ספר שיריו החמישיועבורי הראשון שאני קורא.
החוויה מקריאת ספרו של קליין היא חוויה של כניסה לנפש המשורר וכמו השם של הספר הוא עוסק בכאב והתמודדות עם משברים וקשיים במובנים רבים ובכתיבה חודרת ועוצמתית.
תומר קליין לא מתייפייף בכתיבה שלו, השירה שלו נוגעת ולא תמיד נוחה וגם לא תמיד קלה לקריאה.
גם לא בכתיבה שלה וגם לא בתוכן שלה.
השירה של תומר אינה מתייפייפת ואינה מבקשת להקהות את עוצמת החוויה, אלא להציג אותה כפי שהיא – גולמית, חדה וכנה.
כולנו מתמודדים עם כאב וקושי ודווקא בגלל זה הספר של קליין יכול לגעת בכל אחד ואחת מאיתנו, הכתיבה שלו היא אישית ובאה לתאר חוויות שלו אבל אני מוצא אותה קולקטיבית, אני מוצא אותה נוגעת בכל אחד ואחת מאיתנו וכולנו יכולים למצוא בשיר זה או אחר איזה חיבור רגשי חזק.
הפעם פחות הבנתי את הכריכה, בדרך כלל אני מנסה להתייחס אליה ולנסות לחבר את בחירת הדימוי בכריכה לנושאי הספר וכאן הפאטרן של הציפורים פחות התחבר אלי אם כי זו כריכה יפה ומעניינת אבל מבחינה רעיונית לתוכן הספר פחות הבנתי את החיבור.
למרות שהספר עוסק בכאב, אין בו ייאוש מוחלט. קליין משאיר מקום לשבריר של אור, ולו רק בעצם הכתיבה עצמה – היכולת להפוך חוויה כואבת לטקסט פיוטי היא עצמה אקט של תקווה. הקורא אינו רק צופה מן הצד אלא מוצא עצמו מהדהד את התחושות, מזהה רגעים מחייו שלו בתוך המילים.
פעמוני עכסן
הוכשתי על ידי המילים,
זעמן נשך בי ניב.
רעל יוד חדר לבשרי,
נטף בי ערש אותיות
אשר צמחו בי כקיסוס.
זר לראשי.
פעמוני עכסן דנדנו
את פעימות המשפטים,
שטפטפו אל
כישור המשקלים
הסובב עצמותי בפלך.
טבולות ידי במרקחת מעשים,
ננשכו, סימני שיניים רועדות,
עד שהפכו אצבעותי לציפורני ארס.
פעמוני עכסן הדהדו
את פעימות המשפטים
שטפטפו ממני.
snirbooks 
כתיבת תגובה