חיים מת / דקל אייזן

חיים מת / דקל אייזן
הוצאת ספרי ניב
570 עמודים
חיים מת שכתב דקל אייזן הוא מסוג הספרים שמפתיעים אותך. במבט ראשון, נדמה שזהו עוד סיפור על התמודדות עם אובדן, אך ככל שמתקדמים בקריאה מתגלה עומק אחר—סיפור על זיכרון, חברות, החמצה, והכוח של היצירה לשנות מציאות. למרות הנושא הכבד, הכתיבה קלילה, קולחת ומהנה, והספר נקרא כמעט בלי שמרגישים, כמו סרט טוב שלא רוצים שייגמר. ניכר שהוא נכתב באהבה ותשוקה אמיתית, והתוצאה היא רומן שנקרא בהנאה רבה, למרות אורכו.
העלילה מתמקדת בבני, במאי קולנוע שמתבקש ליצור סרט הנצחה לחיים, חבר ילדות שנפל במלחמת לבנון השנייה. הבקשה מגיעה מאמו של חיים, אריאלה שלף, שמקווה שהסרט ישאיר אחריו זיכרון משמעותי. אלא שלבני יש היסטוריה מורכבת עם חיים—חברותם ידעה עליות ומורדות, ולא תמיד הייתה מושלמת כפי שנראה כלפי חוץ. נוסף לכך, הוא התמודדויות אחרות בחייו מה שלא עושה את זה קל יותר. העבודה על הסרט הופכת למסע אישי שבו בני נאלץ לבחון מחדש את העבר, את הבחירות שעשה, ואת החבורה שהייתה פעם בלתי נפרדת והתפרקה עם השנים.
אחד הדברים הבולטים בספר הוא הדרך שבה דקל אייזן כותב דיאלוגים. הם חדים, מציאותיים, מלאי הומור וציניות, ומשקפים בצורה אותנטית את הדינמיקה בין דמויות שהיו פעם חברים קרובים אך התרחקו. הוא מצליח להעביר את התחושה של מפגשים מחודשים עם אנשים מהעבר—החום, המבוכה, ההתרגשות וגם המטענים הישנים שצפים על פני השטח.
מעבר לסיפור האישי של בני, הספר עוסק גם בזיכרון הקולקטיבי שלנו כחברה. איך אנחנו מנציחים את אלו שאינם? האם דמותם האמיתית נשמרת, או שאנחנו בונים סביבם נרטיב שמשרת את מי שנותר? דרך הדילמות של בני כבמאי, הספר מציב שאלות על הדרך שבה אנחנו בוחרים לזכור את אלו שאיבדנו.
כמי שגר בפתח תקווה, אני תמיד אוהב לקרוא ספרים שיש להם חיבור לעיר הזו , אבל מעבר לפרובינציאליות בסוף מדובר בספר מהנה למדי.
לא צריך להבהל מעובי הספר, הוא אמנם עב כרס יחסית אבל הוא זורם מאוד, קליל באופן יחסי לנושא בו הוא עוסק ומהנה במידה רבה..
בסופו של דבר, זהו רומן שמתמודד עם נושאים עמוקים כמו אובדן, חברוּת ומשמעות החיים, אך עושה זאת בגישה קלילה, נגישה ואינטליגנטית.
חמוד ומהנה.