חקיין הקולות / תומס ברנהרד

חקיין הקולות / תומס ברנהרד
ספרית רות
146 עמודים
מגרמנית: טלי קונס

משמח מאוד לראות שספרית רות ממשיכה לפרסם את כתביו של תומס ברנהרד, בעיני לפחות מהסופרים הייחודיים במאה העשרים, סופר שמציג שפה שונה ומגוונת שמאתגרת את הקורא לקרוא בין השורות ולהבין את הביקורת החברתית הנוקבת שלו, את הסרקזם הבולט, ההומור השחור והכל בכתיבה שנראית כאילו לקוחה מכל מני ידיעות שנגזרו מכל מני מקומות והודבקו לכתי קולאז' של מילים שלכאורה אין קשר בין אחד לשני אבל בהחלט יש.

בניגוד לרומנים של ברנהרד כאן אין איזו עלילה ליניארית או קו מקשר קוהרנטי, ברנהרד לקח אותנו למסע של אירועים קצרים, תיאורים קצרים של סיפורים בני עמוד, עמוד וחצי, לפעמים אפילו פחות מכך.
יש כאן 104 אסוציאציות כאלו, תיאורים של אירועים או התרחשויות, חלקן יותר ריאליסטיות, חלקן אבסורדיות על גבול הסוריאליזם, חלקן מתכתבות עם כל מני כותבי עבר מפורסמים וידועים אבל כולן מספרות איזה משהו.

נראה שהסיפורים עצמם באים לבקר את החברה האוסטרית, את האבסורד החברתי כשם שהמציאות בה אנחנו חיים היא כזו, אבסורדית וחסרת הגיון.
דוגמא נהדרת היא סיפור חקיין הקולות שזה גם שם הספר.
אותו אדם שהתמחה שחיקוי קולות של אחרים עד שאיבד את זהותו ולא יכל לחקות את הקול של עצמו.
אפשר לקחת את המסר לתובנה שככל שאנחנו מנסים לחקות קולות של אחרים אנחנו מאבדים את הזהות העצמית שלנו ואת היכולת לשמר את מי שאנחנו באמת.

דווקא הדיווח היבש הזה של הסיפורים מייצר את אותו אבסורד ודיסוננס בין האירועים המוזרים שמתרחשים ליובש התיאורי של ברנהרד וזה הרי מכוון שכן ברנהרד רוצה לקחת אותנו לקצוות האלו.

הסיפורים הקצרים והמרתקים בתיאורם היבש מתארים את המציאות האבסורדית והמורכבת שיש בהם ייאוש, דכאון, מצבים קיצונים ומוזרים ועוד ועוד.

זו יצירה קצרה מאוד ועוצמתית מאוד, הספר עצמו מסתיים די מהר אך הסיפורים האלו מהדהדים בראש שכן אתה חושב לעצמך בקריאתם עד כמה הטשטוש הזה של מציאות ודמיון נוכח.
והמציאות? למדנו להכיר שהיא בדיוק כזו, ולא רק בחברה האוסטרית גם כאן ובכל מקום אבל אם נשליך את כתיבתו של ברנהרד למה שקורה בחברה הישראלית בשנים האחרונות נבין שברנהארד פשוט מתאר את החברה האנושית.
מציב לנו מראה, אולי קצת מעוותת ומקומטת אבל הבבואה היא שלנו שם.

מיוחד מאוד, חד ונוקב.