מה שאינך רואה / דריה מעוז
הוצאת יצירה עברית
300 עמודים

משולש רומנטי קליל יחסית וכתוב היטב של דריה מעוז שזה הספר הראשון שלה שיוצא לי לקרוא.
הרבה ספרים נכתבים על תקופת הקורונה ונותנים לסגרים ולמה שמתרחש ביניהם יחס מעניין וגם הספר הזה נותן לכך את היחס הזה שכן הסגרים יש להם משקל בעלילה שלפנינו.

עומר מרצתה בכיר באחת המכללות המבוקשות והטובות בארץ ונשוי שנים רבות לאיימי, להם 2 ילדים מתבגרים.
אך לעומר לא טוב במערכת היחסים והוא מחליט לעזוב את הבית ולצאת לדרך חדשה בחייו.
עומר הכיר בחורה צעירה ממנו קארין, יפה, סקסית וקצת גולדיגרית שמחפשת גבר אמיד יחסית שיקל עליה את חייה והיא מצאה את עומר.

עומר ואיימי אמנם חיים בנפרד אך הם לא גרושים רשמית ואיימי מתכננת לעשות כל מה שביכולתה כדי להחזיר את עומר לחיק המשפחה שלה ואליה ולהרחיק ממנו את קארין.
קארין מצד שני מנסה גם היא לשמור על עומר, היא מנסה להתחבב על הילדים שלו למרות שהיא לא אוהבת אותם ורואה בעומר מנוף כלכלי ואולי אף ילד ממנו כך הוא לא יעזוב אותה.
הספר ממשיך להתפתח כאשר המתח בין הדמויות מתעצם והקורונה והסגרים והסיטואציה במדינה בכלל הופכת להיות בעלת משקל גדול.

מהדינמיקה הזו בין הדמויות רוקחת דריה מעוז סיפור מעניין ומשעשע לפרקים כאשר כל אחת מהדמויות המרכזיות מקבלת להשמיע את קולה וכך נוצא לנו סיפור מ3 נקודות מבט.
צריך לקרוא כדי להבין לאן הספר הזה יתפתח ובסך הכל הוא מעניין ומסקרן וכתוב טוב.

זהו הספר הראשון של ההוצאה החדשה "יצירה עברית" מבית אתר הספרים והתוכן "עברית"
נראה מה הם יוציאו ולאן הם יתפתחו.

בית ספר לברברים – החינוך ברייך השלישי / אריקה מאן
הוצאת אפרסמון
226 עמודים
מגרמנית: ארז וולק

קשה לתאר בעיני עד כמה הספר הזה חשוב ורלוונטי.
אריקה מאן, בתו של תומס מאן גם היא כמו אביה מעבר להיותם אנשי ספר ואנשים שניחנו בערכים טובים, ידעו לזהות את התהליכים ברגמניה אבל לדעתי גם הם לא דמיינו מה הולך להיות לאחר שהספר הזה פורסם.
נדמה שהמציאות עולה על כל דמיון.
אבל אחת הסיבות להצלחה הגרמנית לפחות בתחילת המלחמה היא הצייתנות העיוורת של החיילים הגרמנים, ההתמסרות לרעיות ההיטלראי, הנאצי, הסגידה להיטלר ולנאציזם וכמו כל דבר שמביא לצייתנות עיוורת הכל מתחיל ונגמר בחינוך.

אני מתבונן על הספר בשני כובעים, כובע ראשון כאיש שכותב ביקורות ספרים, ובכובעי השני כאיש חינוך.
הספר עובד על שני הכובעים וכאיש חינוך התבוננתי בו מהמקום של האינדוקטרינציה ואיך ההשפעה על בני נוער באמצעות שטיפת מוח, מניעת השכלת ליבה והתמקדות בסגידה לרייך, לערכים של הרייך, למטרות, למנהיג, השאיפה לבורות, הציות העיוור.
וזה גורם לי לחשוב כאיש חינוך על כך ועד כמה זה קל לייצר שנאה או הערצה.
אם ניקח את זה למחוזותינו אנחנו יכולים לראות עד כמה שנאה מגיל צעיר כאשר מחנכים אליה משפיעה כפי שאנחנו רואים צעירים ברצועת עזה שנולדים לתוך שנאה ומחונכים לכך או לחילופין במקומות מסוימים אצלנו.

בכובעי כסוקר ספרים אני רואה את הספר מנקודת מבט ספרותית כמסמך חשוב מאוד, אריקה מאן כותבת מסות קצרות וממוקדות והטקסט כמעט עיתונאי ואינפורמטיבי.
אנחנו הולכים במסות של מאן אל מסמכים ואת מאמרים ואל תיעודים ועדויות אותנטיות כדי להמחיש לנו הקוראים את הטירוף ואת שטיפת המוח שהנוער ההיטלראי עובר ובכלל כל מערכת החינוך בגרמניה.

החינוך להערצה לרייך, אמירת הייל היטלר יותר מאשר אומרים שלום, השליט הוא המדינה והנוער שרואה זאת ונחשף לזאת לא מכיר כבר משהו אחר.
לחינוך היה חלק מאוד חשוב בכל מה שקשור לרייך השלישי ובכל המערך העצום שלו שהקיף את הכל. הנוער הוא העתיד וזה נכון במדינות כמו גרמניה דאז ונכון גם להיות במקום בו אנחנו חיים. הנוער הוא חזות הכל הוא העתיד, הוא יוביל וינחה והערכים שניתן לו הם אלו שיובילו את העתיד של המדינה.

הכח של החינוך יכול להיות דבר מבורך ויכול להיות הרסני והספר של אריקה מאן ממחיש את הרסניותו.

מסמך חשוב מאוד ועוצמתי מאוד.