סופר כמקצוע / הרוקי מורקמי
כנרת זמורה דביר
286 עמודים
מיפנית: עינת קופר

מורקמי תמיד היה סופר איכותי ומעניין גם אם לא התחברתי לכל ספר שלו שיצא לי לקרוא הערכתי את הדמיון שלו ואת היצירתיות בכתיבה שלו אבל משום מה תמיד העדפתי את המסות שלו ואת הכתיבה הכנה יותר שעוסקת בו, בחייו ובתובנות שלו.

לכן התחברתי לספר הזה שהוא בעצם קובץ מסות שעוסק במהות המקצוע הזה שנקרא סופר ועל כתיבה.
המסות הן מעניינות והן כתובות בחן ובכנות.
מורקמי לוקח אותנו למסע על חייו כסופר, אל מקצוע הכתיבה ונוגע בנושאים רבים שנוגעים בכלל לסופרים ולאנשים שכותבים ספרים אבל מעבר לכך הוא גם מספר על עצמו ועל תהליכים בחייו כמו גם על תובנות שלו לגבי נושאים רבים.

זה מאוד מעניין להכנס לראש של סופר כמו מורקמי שמדבר על כך שמקצוע הכתיבה רחוק מלהיות זוהר והוא מספר על תחילת דרכו כסופר ועל הדרך שהוא עבר ומשתף את הקוראים ברעיונות שלו לספריו, ביחס שלו לפרסים ספרותיים, איך בכלל מתחילים לכתוב ואיך הוא הגיע לתובנות שהוא הגיע.

לתחושתי האישית מורקמי מרגיש לי קצת עייף בספר הזה, כאילו הוא מסכם את הקריירה הספרותית שלו והספר הזה בא לתאר איזה סיום של פרק בקריירה שלו.
אני לא אומר שהוא לא יוציא ספרים חדשים, אולי אני מתבדה אבל יש משהו קצת עייף בכתיבה, המסות עצמם למרות שהן מעניינות לא באמת מחדשות משהו מלבד הוידויים האישיים שלו.
מה שלמדתי להכיר על מורקמי זה שהוא אוהב לקרוא ורואה בקריאה עצמה דבר חשוב כדי להיות סופר, הוא מכיר תודה שנפלה בחיקו ההזדמנות להיות סופר מצליח ולהתפרנס מהכתיבה ויש בוידויים האישיים האלו איזה קסם ואיזו פתיחות שכיף לקרוא.

אני חושב שאוהבי מורקמי מאוד יהנו מהספר הזה ויהנו לגלות את הכנות והפתיחות שלו שזה בעיני הדבר העיקרי והיפה בספר הזה. שאר התובנות נחמדות אבל פחות מעניינות.

הג'וק / איאן מקיואן
הוצאת עם עובד
103 עמודים
מאנגלית: ארז וולק

ספר משעשע וסאטירי של מקיואן.
לא הייתי מגדיר את הספר הזה מהטובים שלו אבל הוא שונה ולדעתי הוא נכתב מראש כסאטירה ביקורתית על הממשלה וכתגובה לברקזיט של ממשלת בריטניה ומקיואן פשוט רקח כאן סאטירה קצרה מאוד, אולי הספר הכי קצר שלו אבל הוא בהחלט מעביר את המסר.

ברור לכל שיש כאן פארפראזה לגלגול של קפקא אבל כמו שגם כתוב בכריכה האחורית נראה שהספר יותר מכוון למסעות גוליבר בעיקר בכיוון חיצי הביקורת החזקים והנוקבים כלפי הפוליטיקה המקומית.

יום אחד מתעורר ג'ים סאמס, ג'וק פשוט שבימים רגילים ברח לו בין הביבים של הפרלמנט הבריטי והוא מגלה שהוא ראש הממשלה, האם הוא ג'וק ענקי או בנאדם? אולי גם וגם אבל הוא כרגע מנהל את ממשלת בריטניה וכל גם הקבינט, את הממשלה מנהלים ג'וקים שמנסים לממש את תכניתם השטנית להפוך את זרימת הכספים.
העובדים משלמים למעסיקים שלהם ומתוגמלים על צריכה.

אין ספק שהספר הזה די מצחיק ומעורר מחשבה כל ההסתגלות של ג'ים סאמס לגוף החדש ולמעמדו החדש שאותו הוא שונא.

יש סיכוי שמעבר לסאטירה זה סוג של מניפסט פוליטי של מקיואן אבל הוא חד והוא בועט והוא מעניין ולמרות שנכתב ב2019 שזה לא הרבה שנים מסקירה זו אבל נראה שהביקורת על פוליטיקאים ועל דרכיהם לא תשתנה לא משנה באיזו תקופה מדובר.

כמו שאמרתי לא מטובי ספריו של מקיואן אבל בטח לא ספר רעץ המסר חד, הביקורת ברורה ולפיכך הוא מהנה ומעניין.

טיינרון – מכתבים מעיר אחרת / לנה קרון
הוצאת קרן
134 עמודים
מפינית: דנה שולגה-רז

טיינרון הוא ספר מיוחד מאוד, קשה להגדיר אותו או לשייך אותו לז'אנר ספרותי מסויים אבל הקריאה בו היא חווייתית מאוד, שונה מאוד ורוחנית מאוד.

אין כאן ממש עלילה קוהרנטית אלא סדרת מכתבים שאישה כותבת לאהובה לשעבר ככל הנראה. והיא נמצאת בעיר מאוד מוזרה ומעניינת עיר בה יש מבנים ותנועה וכלי תחבורה והאוכלוסיה שם שונה מאוד ומגוונת מאוד. היא מאוכלסת בחרקי ענק, ובפרחי ענק והתחושה היא מאוד מוזרה ומעניינת והאישה מתארת לנו את העיר. גם התושבים בה הם חרקים דמויי אדם ולא ממש אנושיים ועדיין זו עיר שוקקת חיים.

איך האישה הגיעה לעיר הזו? לא ברור לנו, ממה היא מתפרנסת ואיך אם בכלל היא תחזור, גם לא ברור לנו.
מי שמלווה את הגיבורה שלנו היא יצור, מן יקרונית ענק שהיא המלווה שלה והיא מנחה אותה ובכלל נראה שהעולם הזה מלא בדמויות שונות ומשונות שאותם היא פוגשת ומהם היא מתרשמת.

אבל אל תטעו, לא מדובר בעולם אוטופי, לטיינרון יש גם צד אפל וגם בהם היא נתקלת, מוות ואכזריות קיימים גם בעולם היפה והמרתק של טיינרון.

הספר הזה דורש ממך לדמיין את העולם, לראות במחשבותיך את הנופים ואת המתרחש בעיר הזו המשתנה ללא הרף ומאוכלסת ביצורי ענק מרהיבים.
גיליתי שבגרסאות אחרות של הספר בתרגומים שונים מופיעים גם איורים וזה סקרן אותי להתבונן בהם ולכן חיפשתי וגיליתי ומה שמעניין הוא שבגרסה העברית הספר נטול איורים ואני לא חושב שיש בזה משהו רע.
לפעמים לא צריך להאכיל בכפית את הקורא אלא לנסות לתת לו לדמיין בעצמו את התיאורים הכל כך ציוריים של המחברת הפינית הנהדרת.

הספרות הסקנדינבית כה עשירה ומעניינת ומגוונת, בין אם זו ספרות מתח ובין אם זו ספרות פנטזיה או ספרות ילדים משובחת.
טוב היה להיחשף ללנה קרון ולספר הנהדר הזה.

היצור בעל הפרסות / רוברט א. הווארד
הוצאת קתרזיס
62 עמודים
מאנגלית: דוד ישראל ארונשטם

הוצאת קתרזיס מביאה לנו סיפור שני של רוברט א. הווארד, סופר האימה המרתק שמוכר בעיקר בגלל סדרת הספרים על קונאן הברברי.
הספרון הזה שאני סקרן לדעת האם יצא כספר בודד או כחלק מאסופת סיפורים שכן הוא קצר יחסית אפילו לנובלה ועדיין מדובר בספר מתח ואימה מאוד אפקטיבי ומאוד מרתק שמביא אותנו לאט לאט לרגעי האימה והמתח עד הסוף שם מגיע הפיק של הספר.

הדרך בה הווארד כותב ואפילו במידה מסוימת הסגנון מזכיר לא במעט את סגנונו של לאבקראפט ומתארת מיתוסים על יצורים מסתוריים ואפלים ועל המפגשים של אותם יצורים עם בני האנוש שלאנושות קשה לקבל ולדמיין אותם אך הסיפורים והפולקלור סביבם אופפת את בני האדם והסיפורים סביבם מתרבים כמו אגדות אורבניות מדור לדור.

כאן הסיפור הקצר והמהודק הזה מתאר עיירה שלווה שבה מתגורר אדם בשם מייקל סטראנג.
כאשר חיות בית נעלמות באופן מוזר יוצא מייקל לחקור את פשר התעלומה והחקר מוביל אותו לאחוזת סטארק שם מתגוררת דמות מסתורית ומבודדת.

מייקל שמשוכנע שהתעלומה קשורה לאחוזה במישרין או בעקיפין ממשיך לברר ולחקור ומוצא עצמו מתעמת עם כוחות ודמות שאין הוא מבין אותה.

קשה להוסיף מעבר לכך שכן היופי בסיפורים כאלו הוא הקריאה העצמית והמתח שבקריאה הזו אבל הספרון הזה נהדר, חצי שעה / שעה של קריאה מהנה מזאנר סיפורים וסגנון שכבר לא כותבים כמוהו אבל תענוג לקרוא ואני מחכה לעוד תרגומים מספריו של הווארד.

נהניתי.

יש עוד שלוש מאות כמונו – ספר שני / יעל קליינר
הוצאת רימונים
253 עמודים

חלק שני במה שמסתמן כטרילוגיית פנטזיה לנוער של יעל קליינר.
את החלק הראשון אהבתי והוא היה מהנה וכתוב היטב וגם החלק השני ממשיך מאותה נקודה והוא גם כתוב בקצב טוב וממשיך את העלילה ואחזור עליה בקצרה.
הגר, ילדה בכיתה ז מגלה שהיא משתייכת לקבוצה מצומצמת וייחודית בשם הדוברים בעלי כוחות מיוחדים ושפה ייחודית.
הגר יוצאת להרפתקאות וחוויות שונות יחד עם החונכים שלה ועוד דמויות כשהמטרה היא לשמור על השפה שהיא שפת הבריאה, השפה הקדומה ביותר.

בספר הזה חל שינוי אצל הגר, מילדה קצת בודדה לחברותית מאוד ומקובלת יותר והיא מתחברת גם לילדה מוזרה במקצת בשם נטלי.
עד שיום אחד נטלי נעלמת וזה רק חלק מהתעלומות בספר הזה כשבין השאר היא מנסה לגלות מי מסתובב ליד הבית שלה בלילות בקיבוץ ואנחנו מגלים עוד פרטים על האדון ואחד עשר עוטי הגלימה.

הספר מלא באירועים וחוויות ובני נוער יהנו ממנו אבל הטרילוגיה הזו קשורה ישירות אחד לשני ומי שלא קרה את הספר הראשון יתקשה להבין מה קורה ולכן הסדר כאן חשוב, זו עלילה מתמשכת.

הרבה זמן עבר מאז שקראתי את החלק הראשון ולקח לי זמן להכנס לעלילה ולנסות להזכר והרצף קצת קריטי ולכן לדעתי צריך לשים לב לטיימינג של יציאת ספרים בסגנון זה כשהם באים בסדרה.

בסך הכל ספר נוער טוב ומהנה.

אפ, סימבה / דייויד פוסטר וואלאס
ספרית פועלים
134 עמודים
מאנגלית: דבי אילון

לקרוא טקסטים של דייויד פוסטר וואלאס זה תמיד מעניין.
לא משנה אם מדובר בפרוזה, מסה, טקסט פוליטי או פילוסופי, האיש יודע לכתוב ויודע להביע מסרים ודיעות בצורה חדה, צינית, עמוקה ומיוחדת.
כשאתה סופר ועיתונאי טוב אתה פשוט מצליח לייצר עניין בצורה הטובה ביותר גם אם הנושא לא תמיד מעניין וכאן וואלאס כמו כמעט בכל דבר שכתב הצליח לרתק אותי מתחילת הטקסט ועד סופו.

כאן התבקש וואלאס על ידי מגזין הרולינג סטון להצטרף לקמפיין הבחירות של ג'ון מקיין בשנת 2000.
מקיין התמודד על ראשות המפלגה הרפובליקנית מול ג'ורג' וו בוש.
מקיין, גיבור מלחמה אמריקאי, טייס קרב שנשבה על ידי הוייטקונג ועונה קשות במשך 4 שנים
הפך לסנטור מצליח והחליט להתמודד על הנשיאות.

הטקסט שכתב וואלאס עבור הרולינג סטון הפך למסה הפוליטית המרתקת הזו שמונחת כאן לידי.
אני מודה שלא בטוח שהייתי מעוניין לקרוא את הספר הזה אם לא הייתי יודע שוואלאס כתב אותו כי מסות פוליטיות לא מעניינות אותי באופן אישי ובמיוחד מסות פוליטיות על פוליטיקה אמריקאית אבל כאן וואלאס לא רק מצליח לעקוב בעניין אחרי הקמפיין הפוליטי של מקיין, הוא מנתח את האיש בצורה מבריקה ובעיקר נוגע בנושאים מעניינים כמו אותנטיות, פוליטיקאים בעידן המדיה ואל תשכחו שמדובר בשנת 2000. המדיה היתה שונה לחלוטין ממה שהיא היום, לפני עידן הרשתות החברתיות, שכחנו כבר איך קמפיינים עבדו בעבר.

השאלה העיקרית שוואלאס מעלה זה האם ניתן להאמין לאדם כמו מקיין.
וואלאס בודק בצורה מאוד מרתקת ומעמיקה את ההשפעה של המדיה על הפוליטיקה ומראה איך מסרים שנשמעים אותנטיים למעשה מתוכננים היטב וכמעט שאין מקריות בהעברת המסרים.

איך הציבור תופס את הפוליטיקאים דרך עדשת המדיה והאם מקיין שמצטייר או מנסה למכור את עצמו כאדם של העם, אותנטי, כנה, ישר, האם הוא באמת כזה או שזה חלק מהמשחק הפוליטי.

וואלאס הצהיר על עצמו כלא רפובליקני, אחד שבכלל הצביע בזמנו לסנטור ביל בראדלי וזה מעניין שהוא הצטרף דווקא לצוות של מועמד רפובליקני מוביל והוא בוחן בטקסט הזה בין השאר את הדינמיקה בין עיתונאים לפוליטיקאים והאם עיתונאים יכולים לשמור על אובייקטיביות כשהם חיים בתוך הקמפיין אותו הם מסקרים.

מאוד מעניין איך מסה כזו היתה נכתבת היום בעידן בו המדיה שונה לחלוטין, עידן הדיפ פייק והפייק ניוז, עידן בו הציבור צורך את המדיה בצורה שונה לחלוטין.
בכל מקרה מדובר בספר מאוד מעניין ווואלאס הוא וואלאס, מעניין ביותר ועשיר במידע, אחד שנכנס לפרטים הקטנים ומוציא לימונדה מכל לימון טקסטואלי ומכל נושא.

הוא לא הביט לאחור / ורד אטרי
הוצאת קינמון
163 עמודים

ספר מרגש של ורד אטרי שבאה לספר את סיפור חייו של גבר אחד.
ציון, שנזכר בסיפור חייו ומספר אותו ומשתף.
סיפור החיים מבוסס על סיפור אמיתי והמחברת מביאה אותו בצורה מאוד מוערכת בעיני, יפה, שכיף לקרוא ולהסחף לסיפור החיים של ציון.

זהו סיפורו של ציון. אדם מבוגר כבר, מעבר לגיל 80 שמובהל לבית החולים עקב קוצר נשימה, כבר רואה את קצו של חייו ומרגיש צורך לסגור מעגל אל מול בתו שלוקחת אוו אליה לביתה.
אחרי שנים של מערכת יחסים עכורה עם בתו ציון מרגיש צורך לעשות את סגירת המעגל הזו והוא פותח בפניה את סיפור חייו.
זה לא היה קל עבורו, במרומי שנותיו והקושי שלו להשלים עם השתנות העולם וכל מה שהוא מכיר וחווה.
ציון מחליט שזה הזמן, לפתוח ולספר את סיפור חייו שבמידה רבה הוא גם סיפורה של המדינה בתחילתה והוא מספר.
והסיפור נוגע ללב וכנה והוא מספר את סיפורי ההעפלה של יוצאי ארצות ערב, באומץ בלתי רגיל ובהמון ציונות ותקווה.
מה שמיוחד בעיני בסיפורים האלו זה שאני לא הכרתי אותם ואת החלק הזה בהסטוריה ועצם זה היה משמעותי עבורי כקורא, להיחשף לסיפור אמיתי מרגש ולראות ציונות ואהבת ארץ מהי.

המחברת עשתה כאן תחקיר מרגש ומשמעותי על סיפור ילדותו של אביה ורקחה מזה רומן מאוד יפה ולא תמיד קל לקריאה.

רומנים כאלו מעודדים אותנו בעיקר בתקופה הקשה הזו של מדינה במשבר גדול, משבר קיומי, לא פחות. של מלחמה, הרוגים אנשים שקמים ועוזבים ומחפשים עתיד ורוד יותר במקומות אחרים ומראה לנו חיבור למדינה מהו.

הספר עצמו קצר יחסית אבל נקרא לאט שכן לא תמיד קל לעיכול ולא תמיד נוח לקריאה אבל הקריאה בו שווה שכן הוא מאוד מרגש ומאוד ציוני ומאוד עוצמתי והחיבור הזה המחודש בין האב המזדקן והחולה לבתו מייצר משהו נוגע ללב ומבוטא בטקסט בצורה טובה.

אהבתי.

אהבה / פרנסואה בגודו
הוצאת פן
95 עמודים
מצרפתית: רמה איילון

יש משהו יומרני לקרוא לספר בשם כזה "אהבה" מילה שמכילה כל כך הרבה בתוכה.
אבל האמת שהשם הזה מאוד מתאים לספר הספציפי הזה כי אהבה כמה שהיא מילה כל כך גדולה מייצגת בתוכה את הפשטות והתום ואת כל העולם כולו.
ומהו כל העולם כולו אם לא עולמות שונים ואחרים זה מזו שכל מערכת יחסים בין בני אנוש מייצגת את המילה הזו וכל מערכת היא אחרת ושונה.
מצד אחד יש לנו אהבות מפוצצות וחד פעמיות כמו רומאו ויוליהף אהבות עוצמתיות כנגד כל הסיכויים.
ומצד שני יש את האהבות היומיומיות, הפשוטות, הכנות, האלו של הזוגות שחולפות מולנו ברחוב, האנשים האלו שפשוט חיים את חייהם ואין משהו מיוחד לכאורה, אין משהו גרנדיוזי.
זו אהבה, בפשטות שלה זו אהבה נצחית.
כזו שעוברת מהמורות, כזו שיש בה קשיים, כזו תמימה, שקטה ועליה כותב בגודו.

הספר מספר את אהבתם של ז'אק וז'אן במשך חמישים שנה, ההיכרות, הפגישות הראשונות החתונה וכל הדברים שקרו לאחר מכן וכן, החיים הם שגרה והאהבה היא שגרה.
אין כאן גיבורים, אולי אנטי גיבורים, אנשים רגילים שמתמודדים עם קשיים רגילים, עם פחדים, שאיפות, תקוות, הזדקנות בעולם שיש בו המון אכזבות וציפיות.

הספר הוא פואטי לעיתים ולעיתים בשפה פשוטה ונגישה והוא מעביר לנו רגשות מורכבים באמצעות פרטים קטנים של היום יום.
לפעמים נדמה שהספר מדמה מן סיטואציות של זוגיות שכל אחד מאיתנו יכול לראות בו את עצמו ובמערכת היחסים שלו.

ברקע יש דמויות נוספות, גדולות כקטנות כגון הילד שלהם והמשפחות והחבריםובכלל הצניעות בספר הזה באה להראות לקורא עד כמה אהבה היא בעלת גוונים רבים אבל רובנו המוחלט חווה אהבות כאלו, לא מהחלומות ולא מהאגדות אלא מהיום יום מהחיים הרגילים וכמה יפה זה וכמה נוגע.

"אהבה" זה ספר צנוע מאוד, קטן וכנה, כנה לפעמים עד כאב. והכריכה המינימליסטית אומרת הכל,
עדין ורגוע ומלא חמלה ורגש.

כוכב ים / רינה גרינולד
הוצאת שתים
175 עמודים

זה הספר השני של רינה גרינולד שאני קורא דרך הוצאת שתים וגם את הספר הקודם שקראתי אהבתי.
הספרים שהיא כותבת והנושאים שהיא מעלה על הנייר מעניינים ומעוררים שאלות וגם כאן הספר הזה כתוב נהדר והעיסוק העיקרי שלו הוא בדינמיקה משפחתית ובמערכת יחסים בין אחים והוא מעניין ומרתק וגם מלא בכאב.

שלומי ויהודה הם אחים, הפער ביניהם 12 שנה, ילדים להורים ניצולי שואה, אחד רצוי ומוערך, השני פחות, לא ממש רצוי ולא ממש מוערך.
שונים מאוד אחד מהשני הם יהודה ושלומי, אחד מוצלח, השני מלא בעיות ,דחוי.

יהודה האח הגדול והמוצלח לקח על עצמו לשמור על שלומי, להגן עליו גם מפני האבא גם מפני העולם.
גם אשתו של יהודה הפכה לחברת נפש של שלומי ובכל זאת התחושה היתה ששלומי שהיה דחוי על ידי הוריו מקבל את אחיו כשומר שלו.

שלומי מצא את ייעודו במידה מסוימת כמדריך מוערך בפנימיה ונראה שבפנימיה הוא מצא את המקום המתאים לו, הילדים מאוד אוהבים אותו, רגיש מאוד, מבין אותם ונראה שבמידה מסוימת הוא בגלל מה שעבר בחייו יודע לגשת לילדים האלו והם מזהים זאת אצלו.

אך משבר גדול מתחולל בחייו של שלומי כאשר הוא מואשם על ידי האמא וגם על ידי הילד בהטרדה מינית.
התחושה הבלתי יציבה של שלומי והמקום הבטוח היחידי שהיה לו בחייו התחיל להתערער והוא נעלם, בורח.
זה מדאיג מאוד את יהודה שכל חייו הגן על אחיו ועכשיו חרד לשלומו והמקרה הזה מעמיד מחדש את מערכת היחסים ביניהם, את האמון ואת המקום של כל אחד מהאחים אחד בשני ואחד למען האחר.
גם אשתו של יהודה שהיתה קשורה לשלומי מעורבת וגם בפנימיה יש מי שדואג.

הספר הזה שעוסק במערכת היחסים בין האחים גם מעורר שיח מעניין על הורות רעילה, על ההשפעות של הזנחה הורית על נפש הילד ועל ההבדלים בין אחים שאחד אהוב ומוערך והשני דחוי ולא רצוי ואולי במידה מסוימת גם פותח את הנושא של ילדות בצל הורים ניצולי שואה.

רינה גרינולד היא כותבת מיומנת ונהניתי מהספר הזה.

מעוף. סוף / פיקי איש שלום
הוצאת פטל
64 עמודים

אני זוכר שכשהייתי צעיר בגליל העליון נרשמתי לחוג צפרות בקיבוץ, היינו שעות צופים בציפורים, לומדים להבדיל בין עקב עיטי לעיט צפרדעים, לומדים לזהות ציפורי שיר והמגדיר ציפורים היה הספר האהוב עלי.
לפעמים דפדפתי בו שעות, התבוננתי בציפורים השונות.
לכן אולי אחד הספרים האהובים עלי הוא "הבז" של בייקר שבו הפיוטיות דרך הצפייה בציפורים, המעקב אחרי הבז הזה מייצר דימניקה מיוחדת בין האדם לציפור.
ואולי אחד הדברים שאני הכי זוכר אחרי מות אימי זה עורב ענקי שהופיע לי בחלון, כמו העורב של אדגר אלן פו.
יש לציפור משהו מיתי ומיוחד.
ואלי החיבור הזה בין אהבת הציפורים, אותם יצורים שמפרידים בינינו כאן על האדמה לבין השמים שם אהובינו אולי נמצאים הוא קו הגבול בין המציאותי לפנטסטי, בין הקרקע לבין השמים, בין המושג לבלתי מושג.

הפיוטיות הזו שבאה יחד עם כתיבה על ציפורים ועל אהבת הציפור היא מייצרת את הדיסוננס הזה בין החיים למוות, בין העובדה שאנחנו קוראים את המספר נפרד מאימו בהדרגה ומלווה אותה אל רגעיה האחרונים לבין החיות הבלתי נתפסת של הציפורים, הצפייה בהם.

פיקי איש שלום לוקח אותנו למסע מרגש ופיוטי אל מרחבי העולם הפנימי שלו שנע בין בעלי כנף להספד ארוך ונוגע ללב.
הספר הזה חדר אלי עמוק ואיך אפשר שלא.
יש בו כל כך הרבה יופי וכל כך הרבה סמליות והחיבור ביניהם הוא החיבור בין החיים למוות והמחבר עושה את זה בצורה נפלאה ממש.

ומכיוון שאני אוהב ציפורים וצפיתי בציפורים ומבין את החיבור הזה, ומכיוון שאני איבדתי את אימי בגיל צעיר וחוויתי את הפרידה הזו אני יכולתי להזדהות עם הספר הזה באופן אבסולוטי.

כדאי לקרוא.