אם אין אני לי מי לי / איליה וובשין ויעקב רואי

הוצאת מאגנס

415 עמודים

אני מכיר את העלייה הרוסית ואת המאבק שלה גם דרך משפחתי שלי, יותר נכון המשפחה של אם ילדי שעלתה בעליה הגדולה של תחילת שנות התשעים.

נכון שהעליה הזו היא חלק מהפירות של אותו מאבק ארוך שנים אבל אני ראיתי דרך החיים לצד משפחה שעלתה ממינסק את המורכבות ואת הקשיים של החיים כאן וההשתלבות כאן.

ועדיין למרות הכל הציונות והרצון להגיע לכאן היתה חשובה מהכל.

העלייה הרוסית של תחילת שנות ה-90 היא חלק מתוצאה של מאבק ארוך שנים של יהודי ברית המועצות לזכות בחופש ולעבור לישראל. המאבק הזה לא היה פשוט – הוא היה רצוף דיכוי, רדיפות ואומץ רב.

"הספר מספר את סיפורם של מסורבי העלייה

יהודים שביקשו לצאת מברית המועצות, אך השלטון דחה את בקשתם. הם סבלו מרדיפות, מעצרים, חקירות קג"ב, ומשפטים לא הוגנים. שמות כמו אידה נודל, נתן שרנסקי וויקטור בריילובסקי הפכו לסמל, אך רבים נוספים נותרו אלמונים למרות המחיר הכבד ששילמו על רצונם להגיע לישראל.

רוב יהודי ברית המועצות גדלו מנותקים ממורשתם היהודית, תחת שלטון סובייטי שניסה למחוק את זהותם. עם זאת, מלחמת ששת הימים והניצחון הישראלי עוררו אצל רבים מהם תחושת גאווה ורצון להתחבר מחדש לעם היהודי ולמדינת ישראל.

ההגירה הייתה כמעט בלתי אפשרית. כדי לקבל אישור יציאה היה צורך במסמכים רבים – הזמנה מקרוב משפחה בישראל, הוכחת היעדר חובות, אישור הורים וקרובים, ולעיתים גם המלצות ממקום העבודה. אך מי שהגיש בקשה עמד בפני סכנה: רבים פוטרו, הפכו מנודים חברתית, חיו תחת מעקב מתמיד, ולבסוף אף הואשמו בטפילות – עבירה פלילית שהובילה לעונשים קשים.

למרות כל זאת, המאבק נמשך בדרכים יצירתיות. מסורבי העלייה הקימו רשת מחתרתית של שביתות רעב, הפגנות, הוצאה לאור סודית (ה"סמאיזדט") ולימודי עברית בסתר – דבר שהיה אסור לחלוטין.

הספר מבוסס על כ-300 עדויות של פעילים, מה שהופך אותו לא רק לספר מרתק, אלא גם לתיעוד היסטורי חשוב של אחד הפרקים הדרמטיים בהיסטוריה היהודית. הוא מציג את סיפורם של אנשים שהיו מוכנים להקריב הכול למען זהותם ועתידם בישראל.

מומלץ.
https://www.magnespress.co.il/book/%D7%90%D7%9D_%D7%90%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%A0%D7%99_%D7%9C%D7%99_%D7%9E%D7%99_%D7%9C%D7%99-8664

אילו קירות יכלו לדבר / משה ספדיה

כנרת זמורה מוציאים לאור

384 עמודים

מאנגלית: ד"ר שאול לוין

הידע שלי באדריכלות הוא מועט יחסית אבל כמעצב לשעבר, כבוגר פקולטה לעיצוב שהיה והתרועע עם סטודנטים לאדריכלות, ביקר בהגשות שלהם, וכחובב אסתטיקה עיצובית בעצמי שמתבונן על בניינים ויודע להעריך איכות עיצובית ומתבונן לעומק על עיצוב מבנים ומוסדות אני חושב שהספר הזה הוא מתנה עבור כל אדם כמוני אבל לא רק.

הספר הזה משלב בין ממואר מרתק על חייו של משה ספדיה שנחשב לאחד האדריכלים המובילים והחשובים בעולם בעשורים האחרונים לבין תפיסתו הפילוסופית עיצובית על האדריכלות שמשפרת את חיי הקהילה ותורמת לסביבה שלה, למראה העירוני, נטותנת לנו מרחבים שנעים ונוח להסתוסס בהם. אדריכלות שמשלבת בין פונקציונליות לבין אסתטיקה ועיצוב חכם ונכון.

ספדיה מתחיל את הספר בתיאור חייו, הילדות בחיפה, ההגירה מישראל, לימודי האדריכלות והתהליך שלו כאדריכל צעיר בעולם ובסופו של דבר הזיקה של ספדיה לישראל בה נולד למרות היותו ארכיטקט עולמי שעובד וחי מחוץ לישראל היא משמעותית שכן לא מעט פרויקטים משמעותיים ספדיה ומשרדו יצרו כאן וטביעת האצבע שלו נוכחת וקיימת.

כמו מוזיאון יד ושם, ממילא ועוד.

מעבר לחייו האישיים ספדיה מתאר את התהליך מאחורי הקלעים של היצירות החשובות שלו משלב הרעיון הראשוני ועד היצירה הסופית, ההתמודדות עם אתגרים רבים, פוליטיים, חברתיים וסביבתיים.

הספר הוא עשיר מאוד, עמוס בתמונות ושרטוטים וממש ממחיש לקורא את עבודתו של הארכיטקט והמורכבות הרבה ברבדים השונים שהארכיטקט נאלץ להתמודד איתם בדרך ליצירה הסופית.

ספדיה אחראי למבנים רבים ברחבי העולם, מבנים שמוכרים לרובנו כאייקונים וחלקם יפים מאוד וזה באמת מדהים עד כמה העשייה של משרדו רחבה ומגוונת.

אפשר למנות למשל את הגלריה הלאומית לאמנות של קנדה, הספריה הציבורית בונקובר, מוזיאון פיבודי אסקס בסיילם מסצ'וסטס, ראפלס סיטי בצ'ונגצ'ינג סין ועוד ועוד.

ספר מעניין ומרתק ששווה לצלול אליו. גם למי שחובב אדריכלות וגם למי שפחות.

ערבי הקריאה של האלמנה העליזה / זו פישמן
ידיעות ספרים
237 עמודים

ספרים מהסוג הזה הם בדרך כלל ספרים שהקריאה בהם זורמת ויש בהם משהו קליל, כן, למרות הנושא של אובדן והפיכה לאלמנה והקושי לחיות לבד אכן הספר הזה קל לקריאה וזורם כמו רבי מכר מסוגו.

ובקטע הזה אפשר בהחלט להתחבר אליו שכן קודם כל הוא עוסק בעולם הספרות והספרים וכתיבת ספרים וערבי קריאה ויש כאן משהו נחמד.

וזה לגבי הדברים החיוביים שחוויתי ממנו ועוד מעט גם אעסוק בתוכנו.
והוא מספר לנו על מיה, סופרת, אישה כיפית, מצחיקה וחברמנית שמשהו בה נכבה מאז שבעלה נפטר והיא נאלצת לשאת לבדה בעול גידול ילדיה והתמודדות עם החיים ללא בן זוג תומך וזה קשה.

והיא מחליטה לכתוב ממואר, שמספר על בעלה ועל חייה אבל משהו שם לא מתרומם והספר דורש יח"צ וקידום מכירות אבל איך עושים את זה כשהחיים מכבידים וכשזה עיסוק שמיה ממש לא אוהבת להתעסק בו?

מיה מחליטה לצאת לשלוש ערים, סן פרנסיסקו, שיקאגו ואטלנטה שם גם גרות חברותיה כדי לקדם את ספרה, לקיים ערבי קריאה ועל הדרך היא תגלה עוד על עצמה דרך חברותיה, דרך העשיה ודרך ההתמודדות שלה עם הכתיבה ועם חייה.

הספר הוא בסדר, קשה לי לומר עליו יותר מזה, חלקים בו מעניינים, חלקים בו מייגעים קצת ולמרות הנושא הכבד לכאורה שכתוב בקלילות היה חסר לי עומק ולא התחברתי מספיק לדמויות.

יכול להיות שהיו לי ציפיות יותר גבוהות, לא יודע למה אבל הוא לא השאיר בי חותם ולא ריתק אותי כפי שקיוויתי שירתק.

הוא כן חביב לקריאה, כן עוסק בנושא מעניין אבל אפשר היה לקחת את הנושא הזה ולהפוך אותו למעניין יותר.

אפשר לקרוא.

הקברים של אטואן / אורסולה לה גוווין
הוצאת הכורסא
180 עמודים
מאנגלית: תומר בן אהרון

נדיר בעיני שהספר השני בסדרת ספרים עולה על הראשון ברמתו, על אחת כמה וכמה כשמדובר בקוסם מארץ ים המצוין. אבל הקברים של אטואן לפי דעתי הצנועה טוב יותר מהקוסם מארץ ים, עשיר יותר ולוקח את סדרת הספרים למקום אחר כאשר כאן הזרקור נמצא פחות על הקוסם גד ויותר על דמות חדשה שנכנסת לסיפור.

אני מודה שלצערי הרב לא קראתי את סדרת הספרים המצוינת הזו של אורסולה לה גווין לפני שתורגמו מחדש ויצאו מחדש דרך הוצאת הכורסא ובכלל בכל מה שקשור לספרות מד"ב ופנטזיה יש לי לא מעט חומר להשלים ואין גיל מאוחר מדי עבור זה, בטח כשמדובר בספרות טובה ובסופרת כל כך טובה כמו אורסולה לה גווין.

הדמות המרכזית בספר הזה היא הנערה טנר, נערה צעירה שנבחרה בגיל צעיר להיות הכוהנת הראשית במקום שנקרא אטואן שם היא הופכת לשומרת הקברים האפלים של אטואן, מופרדת ממשפחתה, שמה משתנה והיא מכונה מעתה ארהא. היא גדלה בפיקוח של כוהנות זקנות ולומדת את חוקי הפולחן והסודות של המבוך העצום של אותם קברים עתיקים.

גורלה של ארהה משתנה כאשר היא נתקלת בפורץ מסתורי לקברים הלא הוא הקוסם גד.
גד מנסה לגנוב חפץ שנקרא הטבעת של ארת¬־אקבה.
ארהא מסתקרנת מהפורץ המסתורי ולאט לאט מפתח כלפיו אמפתיה והיא מתחילה ללמוד ממנו על עולם אותו לא הכירה ומתחילה לפקפק בתפקיד אותו ייעדו לה ובתפקידה בעולם.

הספר הנהדר הזה מעלה שאלות רבות על חיים בתוך כת והתפחות לעולם חדש ולא מוכר ואפשר להשליך את זה ללא מעט דברים שאנחנו מכירים מעולמנו.
יש כאן אמירה מעניינת ודיכוטומית של חושך ואור וההבדלים בין אמונה עיוורת וחוסר יכולת לפתח מחשבה עצמאית לבין עולם שהמרחבים בו הם לא רק פיזיים אלא רוחניים ופילוסופיים.

כמובן שאי אפשר להתעלם מהאמירה הפמיניסטית החזקה ושחרור נשי, כח וחופש.
איזה ספר נפלא וכמה הוא מהודק ונכון באמירה הנוקבת שלו, בסיפור המדויק והטוב.
ספר נפלא ממש.
מחכה כבר לקרוא את החלק השלישי.

לבנות חיים שראוי לחיותם / מרשה מ' לינהאן
הוצאת עם עובד
329 עמודים
מאנגלית: ענת רותם

הממואר הנהדר הזה הוא השראה, השראה לחיים מרתקים של נערה שהיתה במקום של מצוקה נפשית קשה, התמודדות שהביאה אותה לאשפוז ולתחושה של חוסר אונים וחוסר וודאות לפריחה מקצועית מדהימה ולפריצת דרך בתחום הטיפול הנפשי.

והספר הזה משלב בין שני הנושאים האלו בצורה מרתקת.
דרך הסיפור האישי של מרשה לינהאן אנחנו לומדים להכיר אותה ולומדים להכיר את הדרך שהיא עברה עד להצלחה המקצועית שלה אבל לפני שהיא מתחילה לספר ולתאר את דרך הטיפול הדיאלקטי התנהגותי (DBT) אנחנו מכירים דרך כתיבה אישית מאוד וכנה מאות את התהליך שלה מנערה אהודה לנערה אובדנית.

כבר בגיל צעיר היא הרגישה שהיא אינה שייכת לעולם הזה ולא מתאימה לו ובגיל 18 חלה הידרדרות במצבה, היא אושפזה במוסד פסיכיאטרי שם עברה טיפולים ממושכים, טיפול בהלם חשמלי ועוד.

מרשה התחייבה שאם היא יוצאת מהמצב הזה היא תקדיש את חייה לטיפול באחרים וכך עשתה והספר ממשיך מההתמודדות הנפשית שלה למאבק בהצלחה מקצועית, להצלחה בלימודים ולפיתוח שיטת ה DBT.

השיטה הזו לא התקבלה בתחילה בעולם הטיפול וגם כאן נדרש ממרשה השקעה והתמדה רבה עד שהכירו בשיטה שלה כשיטת טיפול לגיטימית ויעילה.

אין לי ספק שמעבר לעניין שהספר הזה נותן לקורא יש כאן השראה לכל נער במשבר שחושב שהחיים שלו וההתמודדויות הנפשיות שלו גורמות לו לאבד תקווה ודווקא מרשה היא ההוכחה שההתמודדות בגיל צעיר זו ההתחלה של החיים ועם הרצון והתמדה ניתן להגיע לכל מקום ולהגשים כל דבר.

הכתיבה של מרשה היא קלה לקריאה וגם הדרך בה היא מסבירה את שיטת הטיפול שלה לא קשה להבנה דרך כתיבה טובה ומעניינת.

ספר חשוב ומעניין.

אשתר / גל אלגר
הוצאת קינמון
451 עמודים

איזה ספר זה אשתר? לאיזה ז'אנר הוא שייך?
האם הוא פנטזיה? האם איזו מציאות אלטרנטיבית? האם ספר דיסטופי? ייתכן שגם וגם.
קודם כל אשתר הוא ספר שמיועד לדעתי לפני הכל לנוער אבל אני אדם שיש לו נוער בעצמו נסחפתי ונהניתי מהספר מאוד והסיבה היא הכתיבה הסוחפת של גל והיכולת שלה לקחת סיפור מסוים ולעצב אותו כרצונה.

הבסיס של העלילה באופן מאוד בסיסי הוא כמובן סיפורה של אסתר מהמגילה, הוא הבסיס ולמרות שהבסיס של הספר הוא אותו סיפור מקראי ידוע אלגר לוקחת ומשלבת בספר לא מעט מושגים ושמות מבולבלים עם מחוות לסיפורים עתיקים אחרים כמו אלף לילה ולילה ואף מושגים ממיתולוגיות אחרות עתיקות, הודיות רומאיות ועוד.
מי שמכיר וקורא ספרות כזו יזהה בקלות את המחוות בין אם בשמות הדמויות בספר ועוד.

ואז הסלט הזה הופך לסיפור עצמאי בועט וחזק על נערה צעירה ויתומה שגורלה משתנה, היא עברה בילדותה טראומה קשה שאיבדה בו את משפחתה וגדלה בבית יתומים.
החיים שלה משתנים כאשר היא עברה ללמוד במדרשה יוקרתית שקשורה למלך ומתחברת מחדש עם שארי משפחתה בהם דודה.

העולם בו חיה אשתר שורר בו כאוס ומלחמה מתמידה ובגלל שמדובר בנערה דעתנית וחזקה שלא חוששת לומר כמעט כלום זה מסבך אותה לא מעט ומעמיד אותה בסכנה כמו גם עברה המורכב והקשה שעליו ביקשו ממנה לא לשת, ולדבר.

הסיפור עצמו מרתק והעולם של אשתר הוא מרתק, הדמויות כתובות היטב, עשירות, מעניינות
אבל קודם כל הספר הוא העצמה נשית, הוא כוחה של אישה אחת שלא חוששת להיות מי שהיא ומה שהיא יועדה אליו בעולם מנוכר ולא פשוט לנשים ובכלל.

אני אוהב במקרה הזה לא רק את התוכן אלא גם את הכריכה היפה והמעוצבת לעילא. תענוג להחזיק ספר כזה ביד.
נהניתי מאוד.

באנשי / איתי לב
הוצאת מטר
336 עמודים

הספר הנהדר הזה נפתח בהקדשה מרגשת לילדיו של הסופר ובו וידוי נוגע ללב על ילדו של הסופר שחלה בסרטן וכך דרך הכתיבה של הספר וכחלק מהתחקיר הוא חווה מקרוב את ההתמודדות במחלקות ילדים בבית החולים ועם הצער והכאב האישי הספר הזה מקבל נקודת מבט אחרת, יוצאת דופן, כאילו הדמות המרכזית בספר הפכה להיות חלק בלתי נפרד מחייו של הסופר והגורלות הצטלבו להן.

ההקדשה הכניסה אותי לספר שכתוב ברגישות ומעניין ביותר והוא עוסק ומתמקד בשתי דמויות מרכזיות שחייהן נפרדות זו מזו עד לשלב מסוים בו גורלותיהן מצטלבות ונדמה שיש לכך סיבה.

הדמות הראשונה היא שירה, ילדה בת חמש עשרה וחצי, ילדה מיוחדת ורגישה שחולה במחלה קשה ומבלה לא מעט בבית החולים, שירה מסרבת לקבל טיפול יציב ותולשת את העירויים שלה ונאבקת עם צוות בית החולים שנאבק איתה על חייה ועל שפיותה.
בנוסף שירה בטוחה שהיא באנשי.
מיהי באנשי? דמות מהמיתולוגיה האירית שמבשרת לאנשים על מותם הקרב.

ויש לנו את טליה, קצינת מודיעין בשירות קבע, נשואה ואם לילד בן שלוש.
טליה מתמודדת עם אתגרים גם מקצועיים וגם אישיים כאשר חייה מגיעים לנקודת מפנה מאוד מעניינת ורגישה על סף פירוק המשפחה ועל סף חיפוש מחדש לגבי עתידה המקצועי.
טליה מחליטה ללמוד ליצנות רפואית כחלק מהשינוי בחייה.

שני הסיפורים מתרחשים במקביל ואנחנו עוקבים אחרי שתי הנשמות האלו ואחרי הנסיון שלהם להתמודד עם האתגרים בעולם והריפוי הנפשי האישי שלהן עד לרגע בו שתיהן נפגשות והעלילה הופכת לאחת.

ספר נפלא, על התמודדות נפשית, רגשית, אישית וחיבור מרגש בין עולמות שונים שכל אחת מהן זקוקה להצלה משלה ואולי המפגש הזה ביניהן מציל את התיהן.
אהבתי את הספר ואהבתי את הכתיבה של איתי לב.
ספר מומלץ.

הרומן שלי עם המוסד / רומי בר לב-עוז
ספרי ניב
306 עמודים

הרומן שלי עם המוסד הוא ספר מתח קליל ומפתיע עם כל מני טוויסטים מעניינים ועם שם מעניין שגורם לך לרצות לצלול לתוכו.
במרכז הסיפור יש לנו את דנה, רואת חשבון בת 40, גרושה, אמא לשני ילדים שחיה חיים די שגרתיים, עובדת יוצאת לדייטים, מקווה להכיר בחור נורמלי, רגיל.

אחד הדייטים שלה קצת הרבה מסבך אותה, מסתבר שהדייט, יובל שמו חבר בארגון ביון ועכשיו דנה היא רכוש מדינת ישראל.
דנה, בחורה מסודרת ומאורגנת בחייה שהכל עד הפרט האחרון מתוכנן ומסודר מוצאת עצמה לפתע בחיים של אי ידיעה ונכנסת להרפתקאה של חייה.
מאישה רגילה עם חיים שדגרתיים החיים שלה הופכים להיות בלתי צפויים והכל מנקודת מבטה של דנה המבוהלת וחסרת האונים שלא ציפתה להכנס לעולם אותו לא ביקשה.

הספר הוא מעניין וכתוב בצורה נחמדה וקריאה והוא לוקח אותנו ואת דנה למסע מרתק של עולם הביון עם כל מה שמשתמע מכך ומה שמוכר לנו מספרים בתחום.

לפי הבנתי זהו ספר ראשון וצפוי לו ספר המשך.
כאן יש לי קצת אכזבה שכן אני חושב שסדרות צריך שתהיה להם הצדקה אמיתית ואני לא בטוח שכאן יש.
יש סדרות שכל ספר עומד בפני עצמו בז'אנר ספרי הריגול ויש סדרות שממשיכים את הספר הקודם.
אני מעדיף את הסדרות מהסוג הראשון שכן ההמתנה להמשך במקרה הזה כבר תשכיח ממני את עלילת הספר הראשון אם הוא לא מספיק טוב.

בכל מקרה כאן מדובר בספר מעניין וכיף לקריאה.
בהחלט אחלה.

לאחר השבעה / ניר שטראוס
יונה שחורה הוצאה לאור
48 עמודים

ספר השירים הצנום הזה של ניר שטראוס הוא מסוג הספרים שנותרים צרובים בלב.
נוכחתי בכשרונו עוד בספר השירים הקודם שלו ומה שאני אוהב בשירה של ניר זה את הכנות שלה. ניר משתף אותנו בצורה מאוד כנה וישירה בחייו, באובדנו, בתחושות ובכאב.
הוא עושה זאת בפיוטיות וברגש שמי שקורא את הספר הזה מיד מתחבר לאובדנו האישי, הרי כולנו היינו בשלב זה או אחר בחיים באובדן.

אני שאיבדתי 4 הורים, שניים ביולוגיים ושניים הורי אומנה יודע מה זה ויודע ומכיר את התחושות והכאב, הגעגוע, הזכרון.
כשקראתי את השירים של ניר שטראוס זה זרק אותי מיידית לאובדן שלי.
לא כל ספר שירים שעוסק באובדן ובאבל יכול לחבר אותך לאבלך האישי אבל השירים של ניר עוסקים זאת כי הוא מחבר היטב בין האישי לקולקטיבי.
כך אני הרגשתי כקורא.

הגעגוע לאבא, הזכרון, הכאב, הכל נוכח פה אבל גם הקולקטיבי.
שכן כולנו חווינו אובדן בשנה וחצי האחרונות, כלונו איבדנו מישהו יקר לנו וגם משהו מהמקום בו גדלנו נקרע מאיתנו ואנחנו מנסים לאחות מחדש.

הספר הזה הוא מקסים, מעט שירים והרבה עומק, מעט מילים והרבה כאב וזכרון וערגה וגעגוע.

מאוד אהבתי.

"לא שכעסתי מעודי.
איבדת אותי.
עצובה היא הפגישה.
הגעגוע יגביר את זו.
ימשיך, יכאב ויורגש.
אני זועק בשארית כוחי:
אבא, סלחתי לך."

אל תקרא לי אום כולתום / יוכי שלח
הוצאת עם עובד
297 עמודים

איזה ספר מקסים, לקח לי זמן רב להגיע אליו בתול כל הספרים שאני קורא אבל שמח שבסוף שלפתי אותו וקראתי אותו גם אם באיחור מה אחרי שהוא יצא לאור.
אני נולדתי בבת ים בערך 8 שנים לאחר מאורעות הספר ועם זאת בת ים, חולון, הן קרובות גם באוכלוסיה וגם באוירה, ערים שכנות והתחושה היא שהדמויות מוכרות מפה ומשם.
אבל את ששת הימים מן הסתם לא חוויתי וגם לא את יום כיפור אבל הספר והכתיבה של יוכי שלח שלחה אותי כמעט במנהרת זמן אל התקופה שכן הכתיבה מייצרת אותנטיות תקופתית ואתה מרגיש שאתה נמצא במקום אחר וזה נותן לספר את הערך המוסף שלו.
אז הספר הזה גם לוקח אותנו לתקופת מלחמת ששת הימים ומייצר באמצעות סיפור מתח וחקירה משטרתית איזו אוירה של תקופה, חברות, הדדיות, תחנת משטרה באותה התקופה ואיך הדברים התנהלו בה ועוד.

ויש כאן את מירי וזמירה, חברות ילדות.
מירי נשואה לרפול, רכז המודיעין של התחנה שנעלם לפתע, רפול איש אלים כלפי מירי וזמירה נזעקת לעזור לה.
גופתו של רפול מתגלה לאחר מכן ובזמן החקירה המשטרתית זמירה פותחת בחקירה משלה.
זמירה בו בזמן מנסה לגלות את האמת אבל גם אולי להגן על מירי ולשמור עליה.

הספר הנפלא הזה מתאר תקופה, אנשים ואת חולון בשנים האלו בצל המלחמה, בצל גזענות ומעמדות ובצל אלימות במשפחה.
הכל כתוב בחן רב ובצורה מרתקת ומעניינת.
אל תקרא לי אום כולתום הוא ספר נהדר.
נהניתי ממנו מאוד.