ומה אם? / מיכל יובל־פיקרסקי

ומה אם? / מיכל יובל־פיקרסקי
הוצאת קתרזיס
78 עמודים

הבחירה בכריכה קשה ובטקסט מינימליסטי לבן על שחור נקי מלמד אותנו משהו על הספר הזה.
היה מעניין להכנס אליו ולהבין את השיקולים העיצוביים כאן שבניגוד לספרי שירה אחרים של ההוצאה גם ספרים שיש בהם שירה קשה ומורכבת בכל זאת יש התייחסות לעיצוב.
וכאן הבחירה היא קשה, קשה לא רק במובן המטאפורי התכני של השירים אלא קשה בבחירה המינימליסטית הזו.

ואז אנחנו צוללים לשירים ומגלים שגם השירים עצמם שהם בעיני מעולים הם דורשים מהקורא התמסרות.
השירים של המשוררת הם סיפור חיים שלם, מורכבות של אישה והוא לוקח אותנו למסע לאורך תקופות שונות בחייה אך רוב השירים אנחנו לומדים על ההתפתחות שלה, על גיבוש הזהות, על גיבוש האישה שהיא הדמות שהיא, הרצון שלה לקבל את עצמה, לאהוב את עצמה.

מצד אחד זהו ספר מאוד אישי, אישה שמחפשת אהבה, דמות אב, חום אנושי וזהו גם ספר שהרבה נשים ימצאו זו מקום חם להזדהות עם הטקסטים, יש בו משהו שנוגע לכל כך הרבה ומה שמייצר את זה זו הכתיבה של מיכל שמצד אחד היא מבינה שירה אבל השפה לא נמוכה מדי, היא פשוט מייצרת הזדהות.

השירים של מיכל מרגשים מאוד, חודרים ללב וכתובים נפלא.
ספר שהכריכה שלו קשה והשירים נוקבים אבל באותה המידה אפשר למצוא בהם רוך ומקום חם להתכרבל עם המילים והטקסטים.
סיפור חיים, מסע, חיבור עצמי, חיבור נשי, תהליך אישי.
יפייפה.

---

מחיקה / מיכל יובל פיקרסקי
אֲנִי כּוֹתֶבֶת
מִתּוֹךְ הַכְּאֵב וְאֵלָיו,
מִתּוֹךְ הַשְּׂרִיטוֹת וַעֲלֵיהֶן,
מִתּוֹךְ הַתִּקּוּנִים וְהַסְּדָקִים.
אֲנִי כּוֹתֶבֶת
כִּי אֲנִי מִתְקַיֶּמֶת,
כִּי אֲנִי מְרַפְּאָה,
כִּי אֲנִי מִתְרַפֵּאת.
אֲנִי כּוֹתֶבֶת
כִּי אֲנִי בּוֹנָה
כִּי אֲנִי הוֹרֶסֶת,
כִּי אֲנִי מוֹחֶקֶת

---

לילה לבן | מיכל יובל־פיקרסקי
שְׁנָתִי עוֹזֶבֶת אוֹתִי לֵילוֹת רַבִּים,
יוֹצֵאת לְטַיֵּל בִּמְחוֹזוֹת הָאִינְסוֹמְנְיָה.
הִיא מְצִיצָה מֵאֲחוֹרֵי שְׁמוּרוֹת עֵינֵי זָרִים,
מְרַפְרֶפֶת בַּחֲלוֹמוֹתֵיהֶם,
נוֹגַעַת בְּשׁוּלֵי מִטּוֹתֵיהֶם
וּמַטְרִידָה אֶת לֵילָם.
הִיא מִתְקַשְׁקֶשֶׁת עִם תּוֹדָעוֹת תּוֹעוֹת,
גּוֹלֶשֶׁת בַּמּוֹרָד הַלָּבָן שֶׁל הַלַּיְלָה,
מְדַלֶּגֶת מֵאַשְׁמֹרֶת רִאשׁוֹנָה
לְאַשְׁמֹרֶת תִּיכוֹנָה.
בְּאַשְׁמֹרֶת הַשְּׁלִישִׁית
שְׁנָתִי מְעִירָה אוֹתִי מֻדְאֶגֶת
שֶׁמָּא לֹא הִבְחַנְתִּי בְּהֵעָדְרָהּ.
"קוּמִי, כִּתְבִי", הִיא מַפְצִירָה בִּי,
"לִקַּטְתִּי עֲבוּרֵךְ סִפּוּרִים
מֵחֲלוֹמוֹתֵיהֶם שֶׁל אֲחֵרִים".
עַל קִמְטֵי הַסָּדִין
אֲנַחְנוּ אֲחוּזוֹת זוֹ בְּזוֹ
וּמַמְתִּינוֹת לַבֹּקֶר שֶׁיַּפְצִיעַ.

.