מכתב לסוהר 343ב / לבנה מושןן

מכתב לסוהר 343ב / לבנה מושןן
הוצאת עם עובד
289 עמודים

איזה ספר קשוח ונוגע ללב של לבנה מושון, זה מסוג הספרים שלא מרפה ממך גם לאחר הקריאה.
יש לספר הזה כמה נקודות מבט וכמה תובנות שכולן חשובות ולכולן מגיע יחס ואיזו אמירה.
הסיפור המרכזי בספר הזה יש לו שני קולות, קול אחד של ילדה שכותבת מכתב לאביה הסוהר וזכתה להתעלמות האב ונוצר נתק ארוך שנים בין הילדה לאב ובבגרותה עם הצלקות שעל ליבה היא מעלה את אותם מילים שוב, נוקבות יותר, כואבות יותר, בו היא מספרת לאב את אשר עבר עליה, את הצלקות, הכאב והפחד מהאב, תחושת האימה בבית והניכור.
אלו כאבים ואלו צלקות שמשאירות חותם לכל החיים ואת זה היא פותחת ומספרת.
ומהצד השני יש את האב שמספר את סיפורו למראיינת בשם אלונה קהאן ובו הוא מספר את גרסמוץ
הוא מרואיין לא מהימן התיאור שלו מנותק מהמציאות ומעדות הילדה, הוא לא מבין איפה הוא שגה ואיפה הוא חטא. הוא בטוח שהוא בסדר והחינוך שהעניק הוא חינוך טוב.
בשלב מסוים הוא מאשים את עבודתו בבית הכלא והמכות מהאסירים, מתוארת העבודה הקשה בכלא והמורכבות כמו גם הצלקות הנפשיות שהשאירו חותם על האב ואותם הוא סחב לביתו.

זהו ספר קשה לקריאה לא באופן כתיבתו אלא בתוכנו, בתחושה של הבת שכל כך קיוותה לקבל מענה מהאב וכאישה בוגרת אנחנו נחשפים למועקות הנפשיות שנשארו בילדותה.
אך זהו ספר מרגש שהקריאה בו נוגעת ללב ומשאירה חותם בידי הקורא. נותנת לנו פתח לעולמם של הסוהרים ובתי הכלא בתקופה ההיא, לקושי הנפשי והרגשי שכמובן לא מצדיק שום התעללות ביתית בילדים ובני משפחה אך כן מראה לנו את המורכבות שבעבודה כזו בתקופה ההיא ואולי גם היום (כותב סקירה זו עבד שנה וחצי בבית כלא באגף החינוך).

ספר קשה וחזק שכדאי לקרוא. הכתיבה של לבנה מושון מדויקת, טובה, נגישה ועוצמתית.