לכל דבר יש מקום / תמיר אסטרוגו

לכל דבר יש מקום / תמיר אסטרוגו
הוצאת קתרזיס
64 עמודים

האדום הזועק בכריכה של ספר השירה הזה סקרן אותי, משך אותי אליו. כשאני מתבונן על ספרי השירה שיש אצלי וצריך לבחור מה לקרוא לכריכה יש משמעות, משיכה, סקרנות, אמירה.
בדרך כלל אני מתייחס לכריכה כשאני כותב על ספרי שירה וכאן קצת נשארתי עם מחשבות למה הרקע המושפט והזועק הזה, מה המשמעות שלו.
בשירים לא מצאתי לזה פתרון ובדרך כלל אני מוצא הקשר אבל זה בהחלט משך אותי ובתחרות הגדולה על מדף הספרים מה שזועק מתוך הערימה הוא זה שאתה מושך ומסוקרן אליו.
זה ספר שירים מאוד מגוון, הוא עוסק בנושאים רבים ומהווה בעיני מן סוג של ספרים שבאים ואומרים לנו "בואו ותכירו את המשורר" בואו ותכירו מיהו ומהי האישיות שלו ומה הוא אוהב והספר הזה בהחלט מפגין את זה. ומה שמורגש לי מקריאת הספר זה שהמשורר מחובר מאוד לטבע, הוא חי ונושם את הטבע וזה משהו שמאוד מאפיין קיבוצניקים (כמוני) שחיו במטעים, בשדות, שהתעוררו לפני השמש למטעים ולשדות (במקרה שלי למכסחת הדשא).
אז הקיבוץ נוכח מאוד בספר הזה והשירים מבטאים איזה געגוע, זכרון, זכרון ילדות, זכרון מהצבא, זכרונות אהבה.

נראה שזכרונות הם חלק חשוב בספר אבל לא רק.
תמיר אסטרוג כותב שירים קצרים, בשפה פשוטה, שירה שכל אחד יכול להתחבר אליה והיא כנה מאוד וישירה ועכשוית וזה מגיע ויכול להגיע לכל אחד שרוצה להתרגש משירה פשוטה וכנה.
התחברתי אליו והוא מעניין ובהחלט כדאי לקרוא אותו.

בֵּיתִי שֶׁבְּהַר הַגִּלְבּוֹעַ

מַשְׁאִיר מֵאָחוֹר צֵל אֳרָנִים

שֶׁתַּחְתָּיו רַקָּפוֹת צָצוֹת בֵּינוֹת

לִסְלָעִים

וְעֵדֶר פָּרוֹת מְלַחֵךְ עֵשֶׂב.

כָּךְ אֲנִי צוֹפֶה בְּיָפְיוֹ

מִבֵּין שִׁבּוֹלֵי חִטָּה בִּשְׂדוֹת הָעֵמֶק

לְקוֹל צְהָלוֹת סִיקְסָקִים

מִדְרַךְ נוֹף וּכְסוּת שֶׁלֶג בָּאֹפֶק.

יֵשׁ שֶׁאֲנִי רוֹאֶה בַּז דּוֹאֶה, מַשְׁקִיף מִמַּעַל,

כְּאוֹמֵר לִי: הַבֵּט, הִנֵּה גַּם

גַּגּוֹת אֲדֻמִּים סְפוּגֵי מִלְחָמוֹת וְעָמַל.

————-

עץ הקלמנטינות / תמיר אסטרוגו
עוֹד לֹא יוֹדֵעַ שֶׁפֵּרוֹתָיו

כְּבָר הֵחֵלּוּ לְחַשֵּׁב קִצָּם לְאָחוֹר.

זְבוּב פֵּרוֹת נָשַׁק לָהֶם.

יָמִים לֹא רַבִּים יַעַבְרוּ וְהֵם יִפְּלוּ

קְמוּלִים לְרַגְלָיו,

יִסָּפְגוּ לְאִטָּם לְתוֹךְ הָאֲדָמָה,

וּבִמְקוֹמָם יָצוּצוּ פְּרָחִים לְבָנִים,

מַדִּיפֵי נִיחוֹחַ עָתִיד חָדָשׁ

שֶׁנִּפְתַּח.

וְאַתָּה,

פְּרִי זִכְרוֹנְךָ אָפוּף צַעַר,

קוֹל עָמֹק הַנִּשָּׂא לְכִוּוּן אֶחָד,

הָרָחוֹק.