פרקי תהילה / עומר ולדמן

פרקי תהילה / עומר ולדמן
הבה להבא
61 עמודים

בהקדמה לספר הזה כותר עומר ולדמן שהוא מצטער שהספר לא יגיע אל בני הנוער כי להם אולי הוא מיועד, הם הקהל האמיתי של הספר הזה לטענתו.
וזה מעניין כי הוא לכאורה בא ואומר לנו, למה שבני נוער יתעסקו בטקסטים מורכבים כי הרי הנושאים האלו מדברים אליהם, והנושא של הספר הזה הוא כמיהה, כמיהה לאהבה וכמיהה לתהילה שהרי הם היינו הך אך נפרדים זה מזו.

אני אישית מכיר בני נוער שמשתוקקים לספרות כזו אבל מעבר לזה ואם נתייחס לאנשים שכן קוראים ספרות מורכבת, כזו שנעה בין ספרות לשירה ואני קורא לה "פרוזה לירית" אז מגלים את היופי שבכתיבה ועומר ולדמן מביא לנו טקסט שהוא תענוג צרוף.

מן ממואר מיוחד שכזה שהתהילה הוא הנושא המרכזי שלו, הרי תהילה היא גם משאת נפשו, אותה בחורה, אותה אהבה, אותה כמיהה אבל תהילה היא גם הכרה, הכרה בכתיבה, הכרה במי שאנחנו, הכרה באהבה, בכתיבה, בכשרון. כל אלו יביאו לנו את תהילה, יביאו לנו תהילה גם אחרת.

ואני כקורא נסחף למכתב האהבה הארוך הזה, לחשיפה, לוידוי, לשיח על מהי שירה, מהי ספרות, מהי אהבה.

אבל כמו שעומר כותב ושואף וכמה לאותה תהילה הרי תהילה יכולה להיות כל אחת ועומר יכול להיות כל אחד וכולנו חווינו תחושה כזו, רגש כזה, אהבה ורצון לחוות משהו כזה.

אז זה ספר כל כך בסיסי ברעיון שלו וכל כך עמוק בכתיבה שלו שהיא פיוטית, ופילוסופית, ולירית וכנה.
ספר קטנטן שמכיל כה הרבה ושווה לחזור אליו ולהתעמק בו.

---

בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי כּוֹתֵב "תְּהִלָּה" הַכַּוָּנָה לִתְחוּשַׁת הַחֹשֶׁךְ שֶׁבָּהּ הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי הַגּוּף הַיָּחִיד בָּעוֹלָם, שֶׁבָּהּ נִקְרֵאתִי לִהְיוֹת הַחֹשֶׁךְ, לִהְיוֹת סָדִין הַמְּכַסֶּה חוֹל מִתַּחַת לְחוֹל. וְכָל שְׂדֵה הָרְאִיָּה הָיָה חַיָּב לָצֵאת מִגּוּפִי. כְּשֶׁהִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹ רַק אֲנִי יָכֹלְתִּי לִהְיוֹת מוּל אָדָם אַחֵר. וְהָאַחֵר רָצָה לָצֵאת. זֶה רֶגֶשׁ שֶׁהִרְגַּשְׁתִּי רִאשׁוֹן מוּל אִשָּׁה שֶׁנִּקְרֵאת תְּהִלָּה. וְלָכֵן תְּהִלָּה לְעוֹלָם רִאשׁוֹנָה. לֹא כְּמִסְפָּר, אֶלָּא כְּתֹאַר. הִיא הִמְצִיאָה אֶת הָרֶגֶשׁ הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה קוֹרֵא בִּשְׁמִי. אֶת הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלֹּא שָׁאַלְתִּי צֹרֶךְ מִן הַחוּץ.

נפלא.