עיר / שי אלכסנדרוני

עיר / שי אלכסנדרוני
הוצאת פרדס
177 עמודים

יש משהו מאוד יומרני להוציא לאור ספר שהשם שלו זהה מאוד לאחת מקלאסיקות הספרות החשובות של המאה העשרים, "עיר" של קליפורד סימאק.
למרות שבאנגלית הספר של סימאק נקרא "city" והספר של אלכסנדרוני נקרא באנגלית "town"
בעברית עיר זה עיר וזה שלח אותי לעיין שוב בספר של סימאק ומן הסתם אין באמת קשר אבל למה יש קשר? מצאתי חיבור מעניין בין הספר הזה ל"ערים הסמויות מעין" של איטאלו קאלווינו שאלכסנדרוני מזכיר אותו בהקדמה ואכן אני מסכים איתו שהחיבור קיים אבל באופן רעיוני בלבד.

אבל הספר של אלכסנדרוני מעניין ועומד בפני עצמו כיצירה מאוד ייחודית שכן יש פה חיבור מרתק בין קטעי טקסט ישנים שמצא המחבר לבין החיבורים שהוא עשה לכדי היצירה שאני כותב עליה כרגע.
המחבר הינו אמן חזותי ואפשר לראות זאת קודם כל בכריכה היפה שזה בעצם צילום של יצירת אמנות חזותית שבו יש מבנים צפופים זה על גבי זה מחומר תלת מימדי או חומרים שונים ועל ראשם מן פסל שלי הזכיר קצת את פסל ישו בעיר ריו.
אבל יש בתמונה הזו שהיא הכריכה משהו אפל, קודר, ומלא בדידות למרות שאפשר לשמוע את ההתרחשויות בכל אחד מהמבנים שביצירה עדיין אני חש בדידות וזו אולי העיר המודרנית, אתה מוקף אבל בודד, חי לעצמך במרחב רוחש ורועש לכאורה.

הנוסע, המתעד בספר הוא דמות ללא שם, והוא מגיע לעיר, לא ברור המיקום, אולי אירופה, אולי מקום אחר והוא מסייר בה ומתעד, מסייר ומתאר את רשמיו.

רשמיו עם האנשים שבדרכו, המבנים, הסמטאות והתחושה שלי היא מלנכוליה, בדידות, ניכור והמון מסתורין.
הספר לא מעורר איזו תקווה, העיר שהוא מתאר היא כמו כל עיר מודרנית, מוזנחת, אנשים שעסוקים בחייהם ובהישרדותם, ומעל כל זה מכסה מן יופי מזויף וארכיטקטוני.
אולי כשאני משחזר את רשמיו של הנוסע ההקשר לעיר של סימאק הוא לא לגמרי הזוי שכן העיר האנושית נראית כמו משהו שמבשר שהאנושות הולכת לקראת איזה סוף בלתי נמנע ואולי זה רק ההקשר שאני מחבר בין הספרים אבל המילה עיר מבשרת את שיא היכולת האנושית להתחבר ביחד ולייצר חברה מתפקדת וחזקה שמאגדת בתוכה אנשים רבים אך ככל שמתעמקים כך מתגלה עומק הכשלון.

ספר מרתק של שי אלכסנדרוני ומעורר מחשבה שכתוב מאוד יפה, ודווקא היובש הסגנוני של הכתיבה היא מה שהופך אותו לעשיר ומיוחד.