ואני אעלה באש / רונית ידעיה
הוצאת קתרזיס
138 עמודים
רונית ידעיה אוהבת לאתגר את הקוראים בספריה ואת עצמה, בשפה מאוד אחרת, מאוד מייצגת את הסופרת ואת הכתיבה שלה שהיא גורמת לקורא להבין שיש כאן משהו אחר, הספרות שלה אמנותית, נסיונית, לא מתחנפת לקורא ואני אוהב את זה, אני אוהב שכקורא גורמים לי להתבונן ברבדים הקטנים של היצירה, בעומקים שלה ולא מגישים לי את הטקסט בכפית.
לאחרונה אני גם מגלה על עצמי שאני נמשך לספרות נשית.
ספרות שנכתבת על נשים ועל ידי נשים והן גורמות לי כגבר לראות את הדברים אחרת, אולי להתבונן מבעד לעדשה או לחור מנעול בעולם שזר לי ורונית ידעיה שגם את ספריה האחרים שיצא לי להתייחס אליהן אהבתי פה לוקחת אותי לאתגר אחר.
יש כאן 4 סיפורים לא ארוכים מדי אבל כל אחד פנינה ספרותית שהדמויות בהן, נשיות, מבוגרות, עסוקות במשבר קיומי שגורם להן להתבונן על חייהם ולנסות להיאבק על דמותן בעולם הזה.
כל סיפור שונה כמעט בסגנונן ועדיין אפשר להבחין בטביעת האצבע של המחברת שמקשרת ביניהן, טביעה של כותבת מיומנת מאוד.
בכל הסיפורים יש אלמנט של בדידות בין אם בדידות קיומית, חיפוש אחרי אהבה, חיפוש אחרי כל דבר שיתן לקיום שלהן משמעות.
הן חיות בין העולם הפיזי לבין עולם שהן מנסות לברוא לעצמן וזה מייצר קשר מרתק בין העולם החיצוני לעולם הפנימי של הדמויות.
הסיפור " החתול שמיל" היה חביב עלי במיוחד כי יש כאן סיפור אהבה בין האישה לבין החתול שלה, חתול זו חיה עצמאית ובודדה וברור שיש כאן איזו מן השלכה דמיונית למערכת יחסים לא אמיתית ולא רציונלית שנובעת מבדידות קיצונית.
זה בהחלט ספר מרתק, כתיבה נסיונית ומסעירה שהיא כמו אמנות טובה ומודרנית, היא חוויה לפני הכל ומשאירה אצלך תחושה שבא לך לחזור ולהבין טוב יותר במבט שני מה חווית.
מאוד מיוחד.
snirbooks 
כתיבת תגובה