ספר הדם / קים דה לוריזון

ספר הדם / קים דה לוריזון
הוצאת שוקן
261 עמודים
מגרמנית: ניצה בן ארי

זה אחד הספרים המאתגרים שקראתי בשנים האחרונות וקשה מאוד להגדיר אותו או לכנס אותו לז'אנר ספרותי אבל דווקא האתגר הזה של קריאתו שהעביר לי את יום כיפור האחרון גרם לספר לזרום לי ולקריאה לזרום לי באופן מאוד מעניין ולא יכולתי להפסיק לקרוא אותו.

איך מגדירים את קים דה לוריזון סופר/ת, מחזאי/ית א-בינארי שאין לה או לו הגדרה מינית מגדרית מובהקת והוא היא משחקים עם זה לאורך כל הספר.
רק מהפסקה הזו שכתבתי אפשר להבין את מורכבות הספר אז תתחשבו מה זה אומר על מורכבות התרגום.
הספר עצמו עוקב אחרי חייו/ה של קים דה לוריזון וזהו ספר של חיפוש זהות שנע לאורך ילדותו ובגרותה של המספר/ת אבל זו ממש לא אוטוביוגרפיה קלאסית.
זהו ספר של חיפוש, חיפוש הזהות דרך הדמויות הנשיות בחייו, הסבתא והאמא שליוו אותו, חיפוש עצמי הסטורי מעניין ומקיף דרך טראומות הילדות, דרך המורכבות בחייו ודרך אלמנטים של טבע שליוו אותו.

התוצאה היא באמת ספר שהוא מאתגר מאוד ומעניין אותי איך הוא יתפוס כאן שכן זהו ספר למיטיבי לכת שלא חוששים להתמודד עם ספר חתרני, לא קוהרנטי וללא קו ליניארי ברור ועם זאת כתוב בצורה סוחפת מאוד.

כבר בהגדרה הביוגרפית שלו עצמו אנחנו מבינים שקים דה לוריזון משחקת איתנו. לדבריה היא נולדה בשנת 2666 (פרפרזה לרוברטו בולניו) והחיים שלה הם חיפוש מצד אחד, חיטוט בעבר ונסיול לייצר ספרות חתרנית ובמידה מסויימת אוונגרדית בתפיסת השפה, במשחק המגדרי וזה ספר שמייצג במידה לא מועטה את דמותו הצבעונית של המחבר/ת.

ויש כאן פרדוקס כי למרות שלא יכולתי להפסיק לקרוא אותו השפה והמשחקים של השפה מעייפים ויכולים לקבל את הרושם שהם בשפת הרחוב "פלצנים" אבל אשפר לשחק עם השפה ואפשר לייצר ספרות אוונגרדית וחתרנית ושונה.
אבל אני יכול גם לומר שכמו שאני נסחפתי בקריאה שלו אני חושב שהספר לחלוטין יצטייר כמנותק ולא קריא בעיני אנשים רבים ולכן מי שניגש לספר כזה מיוחד צריך להיות אדם שאוהב ספרות שהיא לחלוטין לא בקונצנזוס ויש סיכוי שהוא יופתע לטובה.

אני חושב שקים דה לוריזון מאוד מוכשר/ת וומיומנת במלאכת הכתיבה וזה ספר מיוחד במינו.
לא נתקלתי בספר כזה עדיין.

אחרית הדבר של ניצה בן ארי גם היא שווה קריאה שכן היא מספרת על מלאכת התרגום המורכבת ומתארת אותו כאחד הספרים המורכבים והמאתגרים ביותר שהיא תרגמה