והימים לא חלפו / אלי עמיר

והימים לא חלפו / אלי עמיר
הוצאת עם עובד
270 עמודים

לצערי לא קראתי את נער האופנים אבל למרות זאת התחושה בקריאת ספריו של אלי עמיר ובעיקר בספרים בהם מופיע נורי, בן דמותו של הסופר שכל ספר עומד בפני עצמו וכל ספר הוא חלק מסיפור ההתבגרות וההטמעות של הדמות בחברה הישראלית.

נורי עובר תהליך בכל ספר בו הוא מופיע והפעם נורי כבר נער בוגר, לפני צבא, ממשיך להתפתח ולבנות את אישיותו ולפלס את דרכו בחברה הישראלית , בצבא, באוניברסיטה בעבודה.
בעוד החברה הישראלית בעצמה מתפתחת ומגבשת זהות.
והזהות של נורי נעה בין הרצון להיות חלק מהחברה המתגבשת לבין הרצון להשאר נאמן לערכיו ולתרבותו, אל ילדותו בעיראק.
ברקע מופיע כל הזמן אהבתו לזמרת המצריה אום כול תום, היא מחברת אותו אל הזהות שלו ואת המקורות הערביים שלו, היא מייצגת את החיבור בין המקום שהוא בא ולאן שהוא הולך.
אום כול תום והשירה הערבית היא המקור והיא האהבה שלו והשירים שלה מלווים אותו כמו פסקול חייו כמו גם הביקורים במועדון המעריצים שלה שהוא מקום המפלט של הבחור הצעיר.

אנחנו עוקבים אחריו, אחרי השירות הצבאי שלו בחיל הקשר, אחרי הלימודים שלו באוניברסיטה העברית ואנחנו עוקבים אחרי האהבות שלו, אחרי הנשים שמלוות אותו בתקופה ההיא.
נער כריזמטי וכובש שמתקשה להשאר נאמן לנשים בחייו מלבד אהבתו לזמרת המצריה הגדולה.

אלי עמיר שוב מחבר אותנו להווה שבסיפור אל מול העבר ואל מול המקום בו נורי גדל ותחושת הזרות, ובתוך זה הוא משתלב, לומד, עובד ומתפתח ועובר מסע משלו מסע שיש בו הכל והוא בעיקר כתוב נפלא.

מאוד קשה להתאכזב מספר של אלי עמיר וגם כאן לא התאכזבתי, הכתיבה שלו כל כך יפה והעברית שלו כל כך יפה. יש בספר הזה אהבת אדם ואהבת הארץ ויש בו פיוטיות וחיבור לשורשים.
כבר לא כותבים כמו אלי עמיר והוא מזכיר לי ספרות ישראלית שקצת שכחתי שקיימת.

אנחנו מולדים מאלי עמיר ודרך נורי את קשיי הקליטה ואת היחס לעולים מארצות המזרח ולומדים את המאבקים ואת הרצון להשתייך ואת היחס החברתי ולמרות הכל אנחנו לומדים שלמרות הכל הדרך האישית של הגיבור מובילה אותו למקומות טובים והספר פשוט מתאר מציאות ויש בה קסם, וקושי, ויופי ואהבת אדם.

מומלץ.