קירות / רועי סלמן

קירות / רועי סלמן
הוצאת פרדס
150 עמודים

זה לא משנה אם אתה כותב לנוער או כותב למבוגרים, כשאתה יודע לכתוב ולהעביר תחושות, כשאתה יודע לגעת בנפש האדם ולספר על נפש האדם, לחדור לתוכו ולתאר לנו סיטואציות מורכבות בפיוטיות ורגש אז זה לא משנה למי אתה כותב, אתה פשוט יודע להעביר את התחושה הזו באמצעות מילים.

בעיני זו הגדולה של רועי סלמן שאני צופה לו עתיד מזהיר ככותב למבוגרים ואני חושב שהמעבר הזה הוא לא בהכרח קפיצת מדרגה כי יש איזו תחושה שכתיבה לבני נוער היא פחותה וזה לא נכון.
היכולת להגיע לבני נוער, לכתוב את מה שהם מרגישים, דורשת מיומנות גבוהה לא פחות.
ומה שמיוחד ברועי סלמן זו הרגישות שיש בו קודם כל כאדם וכשיש בך רגישות כזו אתה יכול להעביר אותה על הנייר וזה לא משנה עבור מי אתה כותב.
רועי יודע להעביר לנו ולהמחיש לנו את מה שהדמויות עוברות בכשרון רב.

כאן, בספר המבוגרים הראשון שלו רועי סלמן כותב על אנשים, תל אביבים, 3 סיפורים רגישים ונוגעים שחודרים לקרביים של הקורא ונראה שכדי להבין את העומק ואת הנסתר הסיפורים שרועי מביא לנו הספר הזה דורש קריאה שניה ושלישית.
הסיפורים הם סיפורים יומיומיים של אנשים יומיומיים שמתמודדים על המורכבות של החיים, עם זכרונות ועם כאב, עם רצון לשדר אופטימיות בתוך הכאוס ולנסות למצוא את חצי הכוס המלאה גם כשלא ממש רואים אותה.

הסיפור הראשון הוא על יערה ומוטי, שני זרים שחלקו את אותו בן הזוג שנהרג ומתמודדים עם האסון ועם הנסיון להבין איפה הם במורכבות הזו.
סיפור רגיש ומלא כאב שכתוב באופן רגיש ויפה.

הסיפור השני מספר לנו על נורה, בחורה כבת שישים, עם סיפור חיים מורכב מאוד שמוצפת בסיוטים וחזיונות ובכל זאת מחפשת את האופטימיות ואת האור בחייה.

הסיפור השלישי הוא על בסטיונר בשוק הכרמל בשם אמרי שנזכר באירוע מורכב וכואב שעבר עם הבוס שלו לשעבר.

כשמתעמקים בסיפורים מוצאים גם חיבורים והקשרים מעניינים והם אינם מנותקים אחד מהשני.
ורועי שכותב כל כך יפה מצליח להעביר לנו את העומק שברגש, בכאב, באובדן ובפגיעות האנושית.

נהדר.