חרשתא / יהודית קגן

חרשתא / יהודית קגן
הוצאת שתים
360 עמודים

אחרי קריאת הספר הזה אפשר לשים דגש על שתי נקודות מעניינות.
הנקודה הראשונה היא שקהל הקוראים צמא לפנטזיה יהודית ואולי זה סוד ההצלחה שלו.

הנקודה השניה היא שפנטזיה יהודית לא דומה לשום דבר אחר בספרות הפנטזיה ויש בה משהו מאוד פולקלוריסטי, כמעט אלף לילה ולילה שלנו או רמאינה בתרבות ההודית.
השימוש בארמית בספר הזה והחיבור בין העולם המציאותי לעולמות השדים ושהוא מתרחש כאן ומחובר לתרבות היהודית היא חלק מהסיבות לכך שהצמא הזה הורווה והספר הצליח.

אבל הוא לא היה מצליח אם הכתיבה לא היתה טובה, מעניינת וסוחפת שכן נתקלתי כבר בספרים שניסו לחבר אותנו לפנטזיה מקומית או פולקלור מקומי שפחות הרשימו אותי וכאן יש ספר שהוא נגיש מאוד בעלילה ובדמיון ומתאים אפילו בעירבוב הזה בין עברית לארמית גם לבני נוער ולראיה, את הספר הזה לקחתי מהילד שלי בן ה16 שקיבל אותו במתנה ליומולדת מבן כיתתו.

עכשיו אני חייב להודות, את חלק מהשמות של השדים הכרתי אבל חלק גדול מהם שמעתי לראשונה והספר הזה גרם לי לתהות ולהבין שמה בעצם אני יודע על מיסטיקה יהודית ושווה לגגל ולחפש עוד קצת ולחקור ולקרוא כי העולם הזה, עולם המיסטיקה היהודית עמוס בדמויות אפלות ומרתקות וכן, יש לנו מה להציע בספרות הזו.

אז הספר מדבר על בת שירות דתיה בשם אופיר, בחורה שמחליטה לגנות מגילה עתיקה מהספריה הלאומית כדי "לראייתה" להציל את העולם ונכנסת להרפתקאה מסובכת ומסוכנת עם עולם השדים ועם אשמדאי והעולם הזה וההתרחשויות שלו שהם כאן והם מתרחשות במקומות שונים בארץ והעירוב הזה של דמיון עלילתי מרהיב עם כתיבה יפה ונגישה, יחד עם החיבור המקומי והזיהוי של המוכר לנו הוא זה שקונה את הקהל ומאפשר לו להתחבר לספר.

מורגש לי היטב שיהודית קגן עשתה מחקר על העולם המיסטי הזה והשדים שבו ובנתה אותו אחרי מחשבה רבה אבל הדמות של אופיר וגם הדמויות האנושיות האחרות בספר היו אמינות בעיני והעובדה שמדובר במן ספר התבגרות כי הדמויות צעירות יחסית מחבר אותו לבני נוער שגם ככה מחוברים לעולם הפנטזיה ומחפשים משהו מקומי להזדהות איתו כך שיש כאן מכל העולמות.

לסיכום אפשר לומר שמדובר בספר מרתק שחובבי פנטזיה יהנו ממנו אבל כתבו עליו כל כך הרבה כבר יחסית לספר מקור כך שכמה כבר אני יכול לחדש.
ההצלחה שלו מובנת בעיני.

נהניתי מאוד.