אַ קיַילעכדיקער יתום / נגה רובין

אַ קיַילעכדיקער יתום / נגה רובין
הוצאת קתרזיס
64 עמודים

די מדהים שאני כותב על הספר הזה בדיוק אחרי שהעליתי פוסט שבו סיפרתי על מישהי שיצרה איתי קשר ורוצה למסור לי מכתב שיש אצלה בבית בכתב ידה של אימי, זה העלה בי באופן מיידי את הזכרונות והגעגועים והרגשתי כאילו אמא שולחת לי מסר מהמקום בו היא אולי נמצאת.

איבדתי 4 הורים, 2 הורים ביולוגים ושני הורים אפוטרופסים שעבורי היו הורים לכל דבר והאובדן הוא לא קל אף פעם, הגעגוע נשאר, הזכרון נשאר ואיתו צריכים לחיות ואותו צריכים לשמור והלהבה הצנועה בכריכה המינימלית של הספר היפה הזה מזכירה לנו עד כמה הגחלת, נשמרת, היא בוערת בנו תמיד, משאירה לנו כוויות של געגוע בלב ומצד שני משמרת את החום והתחושה של הזכרון בתוכנו.

השירים בספר הזה עוסקים בפרידה, באובדן ובהשלמה עם האובדן, בגעגוע ובמורכבות היחסים שעולה גם מהשירים שכן לא תמיד הזכרונות ו=מעלים את הטוב אלא גם את הקושי אבל נגה רובין לא פוחדת לעסוק בזה והיא עושה זאת היטב והחיבור שלי לספר נבע בין השאר מכך שזכרון הוא דבר מורכב ויש לו רבדים ושכבות וקשיים וחור בלב מהגעגע למה שהיה, כמיהה לשמר את הטוב.

השירים מלנכולים, כואבים ויפים מאוד, יש בהם כנות שאני יכול להאמין ולהתחבר אליה ואני חושב שהספר הזה מכיל בתוכו המון כח.

נגה רובין לא חדשה בתחום הכתיבה, דוקטור לספרות יידיש ומכאן שם הספר, מרצה באקדמיה לחינוך על שם דוד ילין בירושלים, משוררת מתרגמת שכבר כתבה ספר פרוזה ושלושה ספרי מחקר ועדיין ספר שירים הוא אתגר אחר לגמרי ונראה שכאן במוטיב האוטוביוגרפי נכנס לתמונה והוא נוגע ללב וכתוב היטב.
מומלץ.

לַבַּיִת שֶׁלִּי שָׁלוֹשׁ קוֹמוֹת:
מַרְתֵּף, דִּירָה וְגַג.
שָׁלוֹשׁ קוֹמוֹת לַבַּיִת שֶׁלִּי.
בַּבֹּקֶר – יֵשׁ בּוֹ מְהוּמוֹת,
בַּצָּהֳרַיִם – חַג.
בָּעֶרֶב – הַקּוֹלוֹת שׁוֹקְטִים.
בַּלַּיְלָה – קַרְנָבָל.
יֵשׁ חֲגִיגָה וְהַמֵּתִים
רוֹקְדִים אִתִּי. אֲבָל —

בַּבַּיִת הַמֻּמְצָא,
בְּחִפּוּשַׂי בְּכָל קוֹמָה,
גּוּפִי אֵינוֹ נִמְצָא.