אישה בקוטב / כריסטיאנה ריטר

אישה בקוטב / כריסטיאנה ריטר
הוצאת אסיה
262 עמודים
מגרמנית: טלי קונס

לאחרונה אני מתחבר מאוד לספרים שמביאים התרשמות מהטבע הפראי, מהחיבור המדהים הזה בין האדם לטבע, מההתנגשות הזו בין ההאדם הקטן למרחבים הבלתי נגמרים והשקט שמסביב שכל כך שונה מהמרחבים העירוניים והחיים בין בני אדם עם כל מה שמסביב.

באחת הביקורות שקראתי על הספר הזה וגרם לי לרצות לקרוא בו, המבקר השווה אוו במובן מסוים ל"הבז", יצירת המופת של ג'. א. בייקר ובמובן מסוים אני יכול להבין, כי המקום הזה של ההשתאות מהמרחבים והאהבה בשוטטות בו, אבל גם ובעיקר בדרך בה המחברת צופה בנוף הפראי והבתולי כמעט בזמן שהיא נשארת לבדה בבקתה ומסביבה הקור, השלג והקוטב עם כל מה שמשתמע מכך.

כריסטינה ריטר, ציירת, יצאה עם בעלה, חוקר הקוטב הצפוני וחובב צייד לשהות איתו בשנת 1934, שנה באי קפוא ומכוסה קרחונים.
ושם במרחק רב מהציוויליזציה היא מוצאת עצמה הרבה זמן לבדה בזמן שבעלה וחברו יוצאים למסעות הציד שלהם.
בזמן הזה היא מתעדת את מה שהיא חווה בצורה פיוטית ויוצאת דופן של נופים, קור, קרח ובדידות.
והתיאורים שלה כל כך יפים ואתה מרגיש לפעמים כאילו אתה שם, מרגיש את מה שהיא מרגישה והכתיבה התיעודית הזו מרגשת ונוגעת ובעיקר מעבירה את הניגודיות הזו של האדם והטבע העצום, של הקור והמקום הזה שקשה לאדם לכבוש אותו. הוא יכול להיות שם אבל לא יכול לכבוש אותו.
שם הטבע גובר על השתלטנות האנושית.

אבל אותה אישה שבאה בעצם כדי לעזור לבעלה ולהיות עקרב בית, לבשל ולנקות בין השאר משתחררת מהמעמד שלה לכאורה ופורחת, מגלה עצמאות ומייצרת לעצמה עניין וחקר והתוצאה היא הספר הנפלא הזה.

מה שמוסיף לתענוג בקריאת הספר הזה אלו הציורים והאיורים של ריטר שממחישים את תיאוריה ואת החוויות שלה, מהבקתה, מבעלה, מהנופים, החיות. כמעט הכל.
הם משובצים בספר כמו פנינים.

אישה בקוטב הוא ספר כמעט פילוסופי בתיאור חוויית הטבע, יפייפה ופיוטי.
אחד הטובים שקראתי השנה ומאוד מומלץ.