תרבות הדברים הנמסים / גדיאל אברהם דהן
הוצאת קתרזיס
87 עמודים
יש משהו בפרחים מיובשים, כמו פוחלץ של חיה, אתה יודע שמשהו שם כבר לא אורגניזם נושם ועדיין אתה יכול להתבונן ביופי שנשתמר, היופי הזה הוא נצחי ולמעשה אתה יכול להתבונן בו כמה שתרצה ותמיד תמצא משהו אחר בנקודת המבט שלך שמחיה אותו בתוכך.
מעניינת הבחירה בספר השירים הזה לשים תמונה של פרחים מיובשים או ציור שמסמל משהו כזה, כך זו האסוציאציה שעלתה לי. מן טקסטורה של חיים שהיו פעם אבל נשתמרו ביופים משהו שזז וקפא ומצד שני הספר הזה מלא בתנועה וחיות, מלא בהתבוננות, מלא הוד והדר לטבע.
הרבה מאוד מהשירים מלאים בדימויי טבע, נראה שזו ההשראה העיקרית של דגיאל אברהם דהן
והם יפים והם שולחים את הקורא בשיריו למקומות שונים ונראה שכל דימוי כזה מחבר אותנו לעצמנו וזה בהחלט מן דיאלוג עם הקורא שיכול לקחת את השיר לכיוון אחר מהמשורר ואני אוהב את זה.
אבל הספר עוסק לא רק בטבע אלא בדברים הקטנים היומיומיים, החיים, המשפחה, הילדים, האהבה ואלוהים.
והדרך בה הוא מדבר אליהם, כותב אליהם, כמה לטוב שיש בו ולשפע שיש בו ובדברים האלו הם אלו שמייצרים ספר שנעים להתחבר אליו ונעים לקרוא בשיריו.
אין לי ספק שמדובר באדם רגיש, כותב רגיש ואדם חולם, אני יכול להריח את הספר, להרגיש את משב הרוח דרך דימוייו, לשמוע את הציפורים המטאפוריות ולהנות מכתיבה יפה ופיוטית שמחברת את הקורא אל עצמו ואל המשורר.
אֲנִי שׁוֹכֵחַ
אֶת כָּל הַשִּׁירִים שֶׁיָּדַעְתִּי
עֲבוּר יֶלֶד אֶחָד.
הוּא יָשֵׁן.
רֶגַע
וְעַפְעַפָּיו נִרְעָדִים לִקְרָאתִי
כְּמוֹ פַּרְפַּר
שֶׁהַטֵּרוּף הַקָּפוּא יַפְשִׁיר מִתּוֹכֵנוּ
פִּתְאוֹם יִכָּנֵס הָאֲוִיר לָרֵאוֹת
כְּמוֹ שְׁאִיפָה שֶׁל דּוֹר.
נַהֲפֹךְ לְיוֹנְקֵי דְּבַשׁ וּלְפִרְחֵי אֲפַרְסֵק
וּלְנִדְנוּד בְּעַנְפֵי הַנֶּקְטָרִינָה,
לְחֵרוּת צְעָדִים בֵּין שׁוּרוֹת הַמַּטָּע
בִּזְמַן הַקָּטִיף.
מַמָּשׁ עַכְשָׁו אֱלוֹהִים מוֹשִׁיט יָדַיִם אֶל הָאֲדָמָה,
דּוֹחֵס אֶת נִצָּנֵי הַפְּרִיחָה
לְתוֹךְ הָעֵירֹם הַשְּׁמֵימִי בִּגְבִיעֵי הַצַּמָּרוֹת
בַּיָּמִים הַגְּאוּלִים,
הַפְּרוּעִים,
הַמּוֹשְׁכִים אוֹתִי אֲלֵיהֶם,
עָטוּר כֶּתֶר רִמּוֹנִים, לְתוֹךְ חֲזוֹתֵיהֶם
הַחֲשׂוּפִים
נוֹטְפֵי הֶעָסִיס.
.
.
snirbooks 
כתיבת תגובה