בלעדינו מתחוללים החיים הדקים / סיון הר¬־שפי
הוצאת מקום לשירה
128 עמודים
למעשה זה ספר השירה הראשון של סיון הר שפי שאני קורא ואני תוהה לעצמי עד כמה אני יכול להכיר אותה כמשוררת אם אני מתבונן על הספר הזה.
אני כן קראתי שירים בודדים שלה שפורסמו במוספי עיתונים פה ושם והתרשמתי שמדובר במשוררת מרתקת מאוד אבל משוררים עוסקים בהתבוננות, הם לוקחים את הסביבה שלהם, את מהות החיים, את המקום שלהם בעולם ומוציאים את זה דרך מילים מנוקדות לספר כרוך וכך אנחנו נחשפים להתבוננות שלהם עם העולם והספר הזה שאני מחזיק ביד הוא כולו התבוננות.
אבל המשוררת באה בספר הזה ברוח התמציתיות, ברוח ההייקו היפנית.
אני לא יודע כמה סיון הר שפי דייקה עם חוקי ההיקו שכוללים חמש הברות בשורה ראשונה, שבע בשורה השניה וחמש בשורה השלישית.
לא בדקתי וזה גם לא עניין אותי, עניין אותי התוכן ולא חוקיות הסוגה ואני אהבתי את התוכן, את דרך ההתבוננות של המשוררת בדברים חולפים, ארעיים לכאורה שדרך המילים נשארות נצחיות.
קחו לדוגמא את הכריכה, בכריכה מצוירות סנוניות, גם כן בסגנון יפני שמבטא את רוח הספר אבל סנוניות הן ציפורים שחולפות כה מהר על פניך במעופן שקשה מאוד לעקוב אחריהן אבל משהו בהן משאיר בך איזה זכרון קטן, איזה רושם, הן קטנות ומרשימות והמהירות בה הן חולפות על פניך זהה למהירות בה המשוררת מתבוננת ורושמת במילים את מה שהיא חווה אל מול עיניה וכך נוצר הספר הזה שמצד אחד מחבר אותנו לסוגת שירה לא מקומית ומצד שני התוכן כן מקומי, מעולמנו, מארצנו.
השירים קצרים, קליטים, שירים שמדברים על דברים יומיומיים, אפילו אישיים, זוגיים, פנימיים ומצד שני התבוננות עמוקה בטבע, בדברים קטנים ומרגשים של היומיות שהיופי זורח מהם.
התוצאה היא ספר שירה מקסים, צנוע שמדהים כמה מילים פשוטות יכולות לשדר עומק וחיבור לעצמנו ולסביבה.
מומלץ.
"היום לפני ארבעים ושש שנה בדיוק
התחלתי
למות."
"כל בוקר, בחלוני
עפרוני שר.
לא כל בוקר אני
שומעת."
"חזיר בר
דרוס על הכביש.
מכונית שרד עוקפת"
snirbooks 
כתיבת תגובה