איך להיות מוזה / דנה שוופי
אפיק, ספרות ישראלית
346 עמודים
אני בעצמי אמן, אחד שחי את עולם האמנות אבל לא ממש מעורב בברנז'ה האמנותית, אבל ההכרות שלי עם העולם הזה ועם חברים רבים שמנהלים גלריות ומהווים אמנים פעילים בעצמם מאפשר לי להכיר את האינטריגות, את המורכבות של העולם הזה ואת את הצביעות שיש בו.
עולם קצת אליטיסטי, קצת מנותק ומאוד מיוחד שכן הוא מביא לעולם תרבות ויוצרים צעירים וותיקים והמרכז של העולם הזה, המקום שחי ופועם בו הוא כמובן תל אביב ומרכז הארץ שם יש את מרבית הגלריות והמוזיאונים, שם עובדים רוב היוצרים הצעירים ושם האמנים הצעירים בוגרי בצלאל, המדרשה ושאר המקומות חולמים להצליח בגדול, להציג, לפרוח, למכור ולצאת משם גם את העולם הגדול מחוץ לפרובינציה שלנו.
זה העולם בו עוסקת הסופרת דנה שוופי שהיא בעצמה אמנית, מבקרת ספרות וזהו ספר הביכורים שלה.
אבל זה לא ניכר כספר בוסרי שכן דנה כותבת נפלא ומביאה לקוראים את התככים והקשרים והצביעות בעולם הזה, ואת העובדה שלרצון להצלחה אין גבולות ואפשר ורצוי לעשות הכל, או כמעט הכל כדי להשיג את המטרות שלך.
העולם התחרותי הזה, שבו אתה זקוק לקשרים, לנוכחות, ליצירתיות יוצאת דופן ולפעמים גם לשקרים והעמדות פנים מוצג בספר הזה ומביא במידה רבה גם את הצדדים הפחות יפים בעולם המרפקני הזה.
הדמויות המרכזיות בו הן רונה וניר, בוגרים טריים של המחלקה לאמנות בבצלאל שחולקים להם ביחד סטודיו בדרום תל אביב.
שניהם אמנים עם סגנונות שונים וחשיבה אמנותית שונה, היא אמנית יותר פוליטית, הוא אמן יותר קלאסי ולחייהם ולעולמם נכנס בחור בשם מיכאל, צעיר ישראלי אמריקאי שחי ולמד בארצות הברית ולא הצליח למצוא את מקומו בסצנה האמנותית שם וחזר לארץ לנסות את מזלו.
בארץ הוא מכיר את ניר.
מיכאל הוא טיפוס שמאמין שבשביל להצליח אפשר לדרוך, לשקר, לעקוף דרכים ולהשתמש גם באמצעים לא כשרים ובמידה מסוימת משקף איזה הלך רוח באמנות בכלל ומראה לנו את אותו צד אפל ומכוער.
הקשר שלו עם ניר שנסחף אחריו מוביל את ניר ואותו למקומות אפלים ומסוכנים ומייצר טוויסט מרתק בספר הזה שהפתיע אותי לטובה.
בתור בוגר אקדמיה לעיצוב ואמנות ובתור אמן בעצמי אני התחברתי מאוד לספר, הזדהיתי איתו ומצאתי את עצמי מזהה את המורכבות בעולם הזה שלא קל להשתלב בתוכו, לא קל להיות אמן ולא קל להצליח בו ולפעמים לא המוכשרים ביותר הם אלו שמצליחים אלא אלו שמצליחים להשתחל דווקא בדרכים אחרות.
ספר מרתק וכתוב טוב מאוד.

כתיבת תגובה