קוראים לי טיו / ערן צלגוב

קוראים לי טיו / ערן צלגוב
הוצאת פרדס
47 עמודים

הספר הצנום הזה מכיל קסם רב והוא נע בין פרוזה לשירה אבל הוא לא ממש זה ולא ממש זה למרות הפיוטיות שלו.
הוא שיח, הוא מפגש בין תרבויות, הוא ספר שלוקח אותך למסע אל מקום אחר ואל אנשים שונים עם תובנות אחרות וזה מעניין ובעיקר מעניין איך צלגוב לקח ודגם את השיח הזה בינו לבין טיו והפך את זה לספר קטן עם תובנות כל כך מרתקות ומרגשות ובכמה מילים אפשר לייצר את החיבור הזה בין שוני תרבותי אם רק מתבוננים על האדם האחר כאדם.

בשנת 1996 המחבר מספר לנו איך הוא טייל לו בפרו והגיע לצ'ינצ'רו שבעמק הקדוש ושם הוא פגש את טיו קיספה.
טיו עבד בשיקום אתר המאצ'ו פיצ'ו איש בגילאי ה30 שלו, חולה ככל הנראה והם היו נפגשים ומדברים ומתוך השיחות שלהם צמח הספר הזה שהמחבר הפך אותו לשירה, לפיוטיות, לפילוסופיה קטנה ומיוחדת שחושפת אותנו לעולמו הפנימי הצנוע של טיו ולתפיסת עולמו.

השיחות נוגעות בנושאים רבים ושונים והן פשוטות במהותן, רגישות, יש בהן המון חן ופשטות כפי שמצופה מאדם פשוט במהותו ועם זאת העומק בנגלה מהן הוא נפלא.

הכריכה המאוירת בפשטות של קו אחד מתארת ככל הנראה את הדמות שבספר, את טיו והוא מקסים בעיני.
מאוד אהבתי את הספר הקטן הזה שנגמע במהירות ונשאר אתך זמן רב.

"למה באת הנה
מה חיפשת

תראה אותי
אני נולדתי ואמות כאן
לי אין מה לחפש
וכל מה שאני מוצא
זה חרסים שבורים"

"אני אוהב לראות את הילדים צוחקים.
מתישהו הכל יגמר:
הילדות, הצחוק והמשחק.
אז אוכל להתפנות ולאהוב
את הפרחים שצומחים
כל חורף מחדש."

מומלץ מאוד.