ופתאום בוקר / נעמה דעי
הוצאת עם עובד
357 עמודים
נעמה דעי מיטיבה לכתוב, את זאת ידעתי עוד מספרה הקודם שגם עליו כתבתי, היא יודעת להכנס לנפש הדמויות שלה ולייצר רגש אצל הקורא, והדמויות שלה אנושיות וכואבות ואוהבות.
בסוף הספר, נעמה מודה לעורך יובל שמעוני שגילה לה שזהו בעצם ספר אהבה אבל אני חושב שכל קורא עם יכולת הבנה הרגיש שמדובר בסיפור אהבה.
אמנם לא מסיפורי האהבה הסטנדרטיים אבל מהסוג הזה של נפש שמתחברת לנפש ומייצרת איתו סימביוזה ביקום הכל כך מסובך וכואב שאנחנו חיים בו.
ולפעמים נפשות שונות כל כך זו מזו, במהות, בעולמות התוכן, בבחירות שלהן בחיים, דווקא הן מוצאות נחמה אחד עם השניה.
בעיני זה מה שיפה בספר הזה, העובדה שהכותבת עצמה מגלה דברים על הספר שלה רק בזמן העריכה מראה שלספר יש רבדים רבים ומשמעויות רבות ועומקים נסתרים וכל קורא מוצא בו משהו אחר.
זהו סיפורם של רועי ועדן, דמויות שונות מאוד אחד מהשניה, גם במהות, גם באופן בו הם חיים את חייהם ובבחירות שלהם אבל הפגישה המקרית ביניהם מולידה קשר מיוחד ואחר.
רועי בחר לנתק קשר עם משפחתו עקב סכסוך רציני, נטש הכל, עזב לארצות הברית והוא חוזר לתקופה קצרה לבקר את אחותו התאומה הסובלת מפיגור איתה הוא כן שומר על קשר.
בארצות הברית הוא מסגר ורתך, למד לבד, כלכל את עצמו לבד והתמודד לבד גם עם הניתוק מבחירה.
בבנין בו הוא שוכר, מסבלט דירה מתגוררת גם עדן, מורה לתנך, אם יחידנית לטמיר ביחסים מורכבים עם אביו של טמיר ששמו מאור שמתגוררת עם שותפתה לדירה מיקה. בניגוד לרועי אצל עדן יש משפחה גדולה עם יחסים מורכבים אבל לפחות יש שם יחסים.
הקשר ביניהם הולך ומתפתח והכתיבה של נעמה דעי נוגעת ומרגשת ועושה טוב בלב, אנחנו עוקבים באיטיות וברגישות אחר הדיאלוג והתקשורת בין הדמויות שמחפשות שניהם נחמה וקרבה.
התוצאה היא ספר נהדר, רגיש שכתוב נפלא.
מאוד אהבתי.

כתיבת תגובה