הרף / דיקלה יובל

הרף / דיקלה יובל
הוצאת קתרזיס
68 עמודים

לא סתם על הכריכה המינימליסטית של הספר הזה יש תבליט של ברק.
ברק מופיע לשבריר שניה ונעלם הוא מאירועי ההרף של העולם הזה, הבזק של אור, הבזק אנרגיה בעולם אפרורי.
צריך להיות מרוכז כדי לתפוס אותו, להבחין בו ולהתבונן בו וזה רק לרגע והוא נעלם והברק הבא לא יהיה דומה לו.
מאוד דומה לרגעים האלו בחיים, לתפיסת הרגע שמתאים לצפייה בברק או לצלם שיודע להבחין ברגע המיוחד, לצלם אותו וללכוד אותו בעדשה, רגע שלא יחזור.

כך גם שיריה של דיקלה יובל, לכידת רגעים קטנים, רגעים שלוכדים אותם ומעבירים אותם דרך מסננת המילים והתוצאה היא שירים קצרים מאוד, כמעט הייקו, כמעט שירי זן אבל ללא המבנה המוכר של הסוגה אלא פשוט שירה קצרה, כמו רפרוף של פרפר, כמו זכרון חולף.

זה יכול להיות מהתבוננות עצמית על קמט מול המראה באמבטיה או מלמול תפילה או התבוננות רגעית בפועלים במרחב העירוני, ציפור חולפת בפארק או ריח הכעך.
לכל דבר יש נקודת מבט והיא חלק מאיתנו ודיקלה יובל עושה את זה בחוכמה, רגישות ומנקודת מבטה שהוא שלה והוא מיוחד וקסום ויצירתי וזה ספר שנורא נעים לדפדף בו, לקרוא את השירים ולעצור לרגע ולהתבונן המרחב שלנו ולקלוט את הדברים שלפעמים נראים לנו מובנים מאליהם אבל הם רגעים חולפים שלא יחזרו.
הרגעים החולפים של דיקלה יובל הם לא בהכרח הרגעים החולפים שלי אבל הם כן רגעים חולפים מוכרים כי הם חלק מהמרחב שכולנו מכירים השאלה היא במה אנחנו בוחרים להתבונן.

"מדליון אישה חלוד
נפלט אל החוף
מתפורר לרגלי"

"קו סלעים דק
בין צרפתית לרוסית
חוף יפו בת־ים"

"בין תקתוק השעון
לפעימות הלב
יושבת"

מומלץ לקרוא.