תנחומים לאמי / אסף רוט

תנחומים לאמי / אסף רוט
ספרית פועלים
149 עמודים

הספר הוא בסוגת רומן המכתבים ואכן יש בו מן הסגנון הזה שכן הוא בן שפונה לאמו וכותב לה, מסביר לה על החלטותיו וארחיב על זה עוד מעט אבל בעיני זהו לא רומן מכתבים מהסוג שאנחנו מכירים אלא יותר סדרת מונולוגים ארוכה ומרגשת, נוקבת וכואבת של בריחה, נטישה ונסיון למצוא זהות מחודשת.

יחסים בין הילד לאמו בספר הם יחסים מורכבים, יחסים של דחיה וכמיהה לאהבה, כמיהה ליחס ואולי ההבנה שזה כבר לא יקרה ולכן בנימין, הילד שכותב את המכתב מחליט לנטוש, לנסוע לנסות להיות מי שהוא ולקבל את עצמו קודם כל.

בנימין הבן הצעיר הרגיש תמיד דחוי לעומת הבן הבכור, החייל, הגברי, מגשים את כל ההווייה הישראלית והולך לכאורה בדרך הנכונה, מסלול קבע בצבא.
לעומתו בנימין, כל כך שונה, הומו, מרגיש שונה, מרגיש דחוי לעומת אחיו ובמונולוגים האלו, בסדרת המכתבים הזו הוא מסביר לאמא למה הוא נטש, למה בנוסף לאובדן של אחיו הבכור אמא שלו הולכת לקראת אובדן נוסף, שלו, נוטש לפריז, גם לא הגיע ללוויה.

בדרך הוא חוזר לילדות לשורשים של מערכת היחסים העכורה הזו שכואבת לו כל כך.
הספר מציג לנו עוד סוג של אובדן, אובדן של נטישה מבחירה וחיפוש עצמי, זהות, רגש, הורות.

בנימין שבא ממשפחה מרוקאית, מזרחית שבה דמות הגבר יש לה משמעות מציג לנו שיש עוד צדדים, מציג את הדמות הדחויה והשונה ומחפש את שורשיו בפריז, את שורשי אימו, את המסורת ועדיין את זהותו האישית הייחודית לו וההתמודדות עם החלטתו לנתק קשר.

בימים קשים של אובדן וסקירה זו שנכתבה בערב יום הזכרון זו עוד דרך להסתכל על אבל, שכול וכאב, על נטישה שהיא לא מוות פיזי אבל כן במובן מסוים מוות רוחני.

כתיבה יפה ופואטית, גבוהה ולא מתחנפת וזו אחת הסיבות שאהבתי את הספר הנהדר הזה.