חנוך לוין: בלי פסיכולוגיה, בלי שטויות / מולי מלצר

חנוך לוין: בלי פסיכולוגיה, בלי שטויות / מולי מלצר
ספרי עליית הגג
230 עמודים

מודה שאני מכיר באופן מאוד חלקי את חנוך לוין, למדתי חלק ממחזותיו בבית הספר אבל כאחד שלא הולך הרבה לתיאטרון לא באמת הייתי במחזה שהוא כתב, קראתי טקסטים שהוא כתב פה ושם וחלק משיריו המוכרים אני מכיר כמובן אבל זהו.
כאדם שקורא הרבה אני יודע קצת על סיפור חייו ומכיר חלק מהמונולוגים במחזותיו אבל נראה שחסר לי המון ידע עליו ועבורי לפחות חשיפה לאופן הכתיבה שלו ולדרך בה הוא ניגש למחזות שלו היו עבורי הכרות קצת יותר מעמיקה עם חנוך לוין.

קשה לי לומר כמה הספר הזה תורם למי שבאמת מכיר את מחזות חנוך לוין לעומק, האם הספר הזה נותן ערך מוסף לאישיות של האיש, למה שהוא התעניין בו ולגישה שלו לתיאטרון ואני מתייחס בסקירה זו רק לדרך שלי להיחשף לראשונה בצורה יותר מעמיקה לחנוך לוין המחזאי והאיש.

מולי מלצר מלווה את חנוך לוין שנים רבות, כ15 שנה הם עבדו ביחד.
אך מלצר המשיך לעבוד עם כתביו של חנוך לוין שנים רבות לאחר מותו וזה נותן מקום להעמיק יותר עם הטקסטים שלו, אבל הספר הזה לא ספר אקדמאי ומלצר מכנה את הספר הזה "בין מסה לממואר"
כלומר יש כאן ניתוח בסגנון קצת אחר שהוא לא אקדמאי ובספר אין הערות שוליים או ביבליוגרפיה שיטתית.

מלצר גם אינו איש תיאטרון וההתייחסות של מלצר לכתבי לוין הם מבחינת הטקסטים.
וכן, אפשר להבחין שיש כאן נימה יותר אישית בגישה של מלצר הוא פשוט בא לתת לנו הכרות נוספת ושונה קצת עם חנוך לוין האדם וחנוך לוין המחזאי.
מלצר מתייחס לכמה דברים ביחס לדמויות של חנוך לוין לדוגמא סלידתו מפסיכולוגיה והעובדה שלדמויותיו של חנוך לוין ען עבר והוא לא מתייחס לעבר שלהם ולתהליכים שהם עברו בחיים אלא רק להווה, לכאן ועכשיו.

מכיוון שאני מכיר את רוב המחזות באופן שטחי היה לי קצת קשה להתחבר לספר אבל נהניתי מהחשיפה הזו ומהקריאה הדי מעניינת ושוטפת של מלצר והחיבור האישי שלו למחזאי הגדול שהתפרסם מחוץ לישראל בעירא לאחר מותו, על אישיותו הצנועה והנחבאת אל הכלים והסירוב שלו לראיונות.
נראה שלוין בניגוד לדמויות היחסית חד מימדיות שלו היה דמות מאוד עמוקה ומעניינת והיה לי מעניין לראות את הפן העריכתי בגישה של מלצר והגישה שלו בעיקר אל השפה והמילים בכתיבה של לוין.
בסה"כ ספר מעניין ומעשיר.