מלקוס / שלומי יונה

מלקוס / שלומי יונה
הוצאת שתים
151 עמודים

ילדות קשה בשכונות עוני יכולה לעצב ולבנות אותנו אבל גם לדרדר ילדים למקומות קשים מאוד.
גרתי בבאר שבע הרבה שנים והייתי והסתובבתי בשכונות הקשות גם כחלק מהעבודה שלי, הכרתי בני נוער וילדים מסוגים שונים בערים דרומיות שונות, מדבריות כמו שמתואר בספר ואני לפעמים יכול לתאר בדמיוני, ממש לצייר חלק מהמקומות שמתוארים בספר וחלק מהשיכונים והאנשים.

הספר בעצם מחולק לסיפורים קצרים, חלקם קצרים מאוד שמתארים סיטואציות מחיי היום יום בשכונת עוני בעיר, במציאות קשה ומורכבת ומשפחה לא מתפקדת.
רוב הסיפורים מתוארים מנקודת מבטם של שני ילדים, אחים, ללא שמות.
אבל בספר הזה אין באמת עלילה רצופה אלא כל סיפור עומד בפני עצמו ומתאר לנו את חייהם של הילדים.
כשהבית לא מתפקד, האמא מוכה, האב מתעלל, אין חמלה, אין יחס והרבה קושי קיומי מורכב אנחנו חווים דרך הילדים את המציאות הזו את החיים עצמם ולומדים לדאוג אחד לשני.

האבא שמוקדש לו סיפור אחד הוא טבח בצבא, שם מעריצים אותו, בבית לא סובלים אותו.

הספר עצמו לא מנסה לייפות את המציאות או לעדן את השפה, הוא קשוח, הוא נטול חמלה והסיפורים דוקרים בבטן בכתיבה הכנה והאמיצה של שלומי יונה.

זהו ספר שנגמע במהירות ומצד שני משאיר בך מחשבות על אנשים, ילדים שהמציאות לא היטיבה איתם.
מה שנכון לשנות השמונים בו מתרחשים האירועים שבספר נכון גם להיום, לאנשים שחיים בעוני, בכאב, ילדים שחיים בהזנחה ומסתובבים ברחובות.

ספר טוב ומלא כאב בו זמנית.