אהבה בקריות / מיקי מלץ

אהבה בקריות / מיקי מלץ
הוצאת שתיים
285 עמודים

השנה היא 1977, אני הייתי אז בן שנתיים וגרתי בבת ים ועם השנים למדתי לשנוא את מכבי תל אביב אפילו שכולם אהבו אותה אבל גם בשנות השמונים כשהתחלתי להתעניין בכדורסל מכבי היתה הקבוצה של המדינה (עד עונת הדובדבנים הזכורה של פיני גרשון בגליל בערך 15 שנה לאחר אותה אליפות אירופה הסטורית) וכולם ידעו ודיברו על אותה עונת אליפות הסטורית והנצחונות המזהירים על צסקא מוסקבה ומובילג'ירג'י וארזה.
ניכר כי המחברת מיקי מלץ עשתה כאן עבודת תחקיר עמוקה ורצינית שכן אפילו עכבר כדורסל כמוני לא עקב אחרי כל המשחקים של מכבי אז וזה בהחלט עשה לי את הקריאה מעניינת יותר.

אבל נעזוב כרגע את מכבי, עוד נחזור אליה כי יש לה חשיבות משמעותית בספר הזה ונדבר על ג'ימי.
נער בן 17 מקרית מוצקין שיודע כבר אז שהוא הומו, בארון כי במיוחד בתקופה הזו לצאת מהארון היה מורכב הרבה יותר מאשר היום שיש מודעות גדולה יותר ותמיכה גדולה יותר.
את הסיפור מספר לנו ג'ימי במן יומן כזה, כתיבה בגוף ראשוןואנחנו עוקבים אחרי החיים שלו ואחרי ההתאהבויות שלו והנסיון למצוא את זהותו ולמצוא את אהבתו.
אבל ג'ימי מאוהב בגיא שהוא חבר של עמי שהיא חברת הילדות של ג'ימי.
מה עושים עם זה?
ג'ימי לא מסתדר עם הוריו ומרגיש לא מובן וזה מסבך אותו והוא נמצא בהמון הרהורים ומחשבות קיומיות ואנחנו עוקבים אחרי מה שמתרחש איתו בעניין רב.

אז כולם יודעים שיש רק ערוץ אחד בטלויזיה וכמובן שכשמכבי משחקת באירופה יש לה מאה אחוז רייטינג וזו עונה הסטורית והסטרית.
אנחנו עוקבים אחרי העונה של מכבי באירופה דרך הסיפור של ג'ימי ודבר מעניין קורה וזה שכשלג'ימי טוב מכבי מפסידה וכשרע לו מכבי מנצחת.

זו שנה משמעותית ומרתקת עבור ג'ימי, עבור מכבי וזהו ספר התבגרות מעניין ומרתק שכיף היה לי לצלול לתוכו.
לא הכל מעניין במידה שווה וייתכן שהייתי מוריד פה ושם בעריכה קטעים מיותרים ולפעמים קצת טרחניים אבל בסיכומו של עניין מדובר ביופי של ספר.

מומלץ.