סיפורה של משפחה טובה / רוזה ונטרלה

סיפורה של משפחה טובה / רוזה ונטרלה
הוצאת שוקן
250 עמודים
מאיטלקית: אספיר בלה מילמן

יש משהו בספרות האיטלקית שמתאר סיפור התבגרות שתמיד מבליט את החיים בעוני, את החיים בקושי, כאילו לאיטליה אין גם דברים אחרים להציע, מאוד הזכיר לי במידה רבה את סדרת הספרים של אלנה פרנטה ולא רק, זה חוזר על עצמו במידה רבה בספרות האיטלקית.
ועם זאת זה עובד כי מי שיודע לכתוב ורוזה ונטרלה יודעת לספר סיפור ולכתוב אז זה עובד והתוצאה היא סיפור התבגרות מאוד יפה ומאוד נעים.
זה ספר מאוד רגוע במידה מסוימת והכתיבה מאוד תיאורית ופיוטית והיה לי מאוד נעים לצלול אל תוך העלילה.

הכריכה של הספר היא מהכריכות היפות שיצאו השנה והציור שעליו משדר במידה רבה את אוירת הספר, מאוד יפה, מאוד מושך.

זהו סיפור התבגרותה של מאריה, שחיה בשכונת עוני בעיר בארי.
דרך עיניה של מאריה אנחנו חווים את החיים בעיר, בשכונה, את סיפור התבגרותה, סיפור על גורל ועל הדרך לשנות אותו.

מאריה היתה שונה, כונתה על ידי סבתה "זרע מקולל" חיה עם אם חלשה ואב אלים ואח שהדרדר לפשע והיא היתה שונה, אהבה ספרים, חיפשה להשכיל ולהתפתח וגם… התאהבה בבחור ממשפחת הפשע בשכונה, אהבה אסורה שהתחילה כחברות מבית הספר והמשיכה לקשר רומנטי סודי.

הספר הוא מעניין מאוד והסיפור הוא סיפור נוגע וכתוב היטב אבל כמו דאמרתי בהתחלה ייתכן וקצת עייפתי מסיפורי העוני האיטלקיים האלו. זה מרגיש כמו נוסחה שעובדת אבל לי גם מתחשק משהו אחר בספרות האיטלקים, בסיפורי ההתבגרות של נשים שצמחו מתוך העוני.
ועדיין כשאני מסתכל על הספר ועל איך הוא כתוב אז מדובר הסיפור מעניין של כותבת מיומנת ונהניתי ממנו.